לבריאותה

רפואה פמיניסטית מאת ד"ר ליאור ברוך

קבוצות תמיכה נשית באינטרנט

2 תגובות


*אזהרת טריגר – הפוסט יזכיר אובדן הריון, הפלה טבעית ויזומה, ולידה דוממת*

אחת לכמה זמן, מתפרסם פוסט בקבוצה הפמיניסטית שבה אני חברה בפייסבוק, שמאשים את חברות הקבוצה בכך שהן "רק מתלוננות". רק מתלוננות על הטרדות מיניות, רק מתלוננות על תקרת הזכוכית, רק מתלוננות על הפטריארכיה. לעתים נדירות כותב/ת הפוסט שואל/ת מה הדיון והשיתוף נותן לחברות הקבוצה, ולרוב מסתפק/ת בלקבוע שככה לא נראה פמיניזם. הרי פמיניסטיות לא מקשקשות בפייסבוק – הן שורפות חזיות! (ואז מתלוננות. כי בינינו, חזיות זה עסק יקר).

הסבלניות מבין חברות הקבוצה עונות לכותב/ת את מה שענו כבר עשרות פעמים בעבר: שגם שיתוף חוויות בקבוצה הוא בעל משמעות. אפילו בהנחה המוטעית שכל מה שעושות חברות הקבוצה הוא לכתוב בקבוצת הפייסבוק – לעצם החברות בקבוצה יש ערך גדול. וכמאזינה מהצד, בכל פעם מחדש אני מעריצה אותן; את אותן נשים שלא נמאס להן להסביר בנועם למפקפק/ת התורנ/ית, שלרוב נעלמ/ת מהשטח בלי להקשיב לתשובות.
זו הסיבה, שכשנתקלתי לפני כמה חודשים במאמר עליו אכתוב הפעם, חייכתי מבלי להתכוון. המאמר פורסם בינואר 2012 בכתב העת Womens Health Issues, על ידי ארבע חוקרות מהמחלקה לרפואת משפחה ומהמחלקה לרפואת נשים שבאוניברסיטת מישיגן. בכוונתן היה לבחון מהי תרומתן של קבוצות תמיכה אינטרנטיות של נשים, במקרה זה – סביב אובדן הריון. והמסקנות? מיד יבואו.

קצת רקע

החוקרות פותחות את המאמר בהקדמה. מתוך כלל ההריונות המדווחים בעולם, שיעור ההפלות במהלך המחצית הראשונה של ההריון, הוא כ-15%, ואחוז הלידות הדוממות (לידת עובר מת, בחצי השני של ההריון) הוא כ-1%. אם כך, לא מעט נשים/זוגות חוות/ים אובדן הריון מסוג זה או אחר. יש המתמודדות/ים עם האובדן ללא צורך בהתערבות חיצונית; אך לא מעט חוות/ים צורך בעזרה מבחוץ, ולא תמיד העזרה הזאת נגישה. לפעמים בשל סיבות תרבותיות (אובדן הריון שיכול להיחוות ככתם או כבושה), לפעמים כי הסביבה מתקשה להבין את גודל הרגשות, או כי הסביבה "מוכנה" לעבור הלאה לפני שהאשה/הזוג השלימה/ו את עיבוד הרגשות, לפעמים כי פשוט אין בנמצא מישהי/ו שניתן לשתף, ועוד מגוון סיבות אחרות.

אז נכון, בין השאר בגלל הסיבות הללו, הוקמו קבוצות תמיכה פנים-אל-פנים, בהן נשים/זוגות נפגשות/ים אחת לזמן מה, לרוב במקום קבוע ובשעה קבועה, ולרוב בהנחיה של גורם טיפולי כלשהי/ו. רבות/ים חוות את קבוצות התמיכה כבעלות ערך רב להתמודדות עם האובדן, ואין ספק כי תרומתן יקרת ערך.

אך עם התפתחות האינטרנט, והעליה בנגישות אליו, החלו לקום גם קבוצות תמיכה אינטרנטיות, למצבים שונים ומגוונים. הקבוצות קיימות במסגרת אתרים עצמאיים, אתרי פורומים, קבוצות ברשתות חברתיות, ועוד. לקבוצות האינטרנטיות יש יתרונות מסויימים על פני הקבוצות "הפיזיות": הן נגישות 24 שעות ביממה, הכותב/ת יכול/ה לבחור האם להזדהות או להשאר אנונימי/ת, הן מאגדות חברות/ים גם ממקומות גיאוגרפיים מרוחקים יותר, ועוד.

Women Support

המחקר

החוקרות התבססו במחקרן על מחקרים דומים שנעשו בנושא קבוצות תמיכה באינטרנט, אך בנושאים אחרים. הפעם הן ביקשו לייחד את החשיבות של הקבוצות עבור נשים, וספציפית בנושא של אובדן הריון. לפי החוקרות, מטרתן הייתה לזהות מה תורמות הקבוצות לנשים, ולאפיין מי הן הנשים המשתמשות בקבוצות הללו.

לצורך עריכת מחקרן, פרסמו החוקרות שאלון אינטרנטי ב-18 פלטפורמות, המהוות קבוצת תמיכה לאחר אובדן הריון, אשר עליו ענו כ-1000 נשים.

הרוב המכריע של הנשים היו לבנות, משכילות ובעלות ביטוח בריאות, הרבה מעבר לאחוז היחסי שלהן באוכלוסיה. מדובר בנתון מעניין בייחוד לאור העובדה כי ישנם יותר מקרים של אובדן הריון בקרב נשים אפרו-אמריקאיות – גם מסיבות רפואיות, וגם מסיבות סוציאליות. החוקרות דנות בכמה סיבות מעניינות היכולות להסביר זאת, אך לא נעסוק בהן כעת.

רק מחצית מהנשים שענו על הסקר היו בשנת האבל הראשונה לאחר אובדן ההריון, ונשים לא מעטות נמצאו גם 5, 10 ו-20 שנה לאחריו. ככל הנראה יש לכך כמה סיבות, אך בין השאר, הדבר יכול לשקף כיצד החוויה ממשיכה להשפיע על נשים גם זמן רב אחרי שהסביבה כבר לא "זוכרת", או לא מייחסת לכך את אותה החשיבות.

התועלת שבחברות בקבוצה באינטרנט

אז מה באמת התועלת שבהשתתפות בקבוצה אינטרנטית?

השאלות לגבי תועלת הקבוצה היו שאלות פתוחות ולא מנחות – ובכל זאת רבות מהתשובות שענו הנשים היו בעלות מכנה משותף, וניתן היה לחלק אותן לארבעה נושאים עיקריים. חלק לא מבוטל מהנושאים הללו עלו גם במחקרים אחרים לגבי קבוצות אינטרנטיות, בנושאים שאינם אובדן הריון.

נשים רבות, למשל, העידו כי תרומה חשובה היא תחושת ה"אני לא לבד" שהעניקה להן הקבוצה. או כדברי אחת מהנשים "העובדה שאני איני היחידה שזה קרה לה, שאני לא לבד בסיוט הנורא הזה". רבות העידו בהקשר הזה כי הקבוצה נתנה תחושה של קהילה ושל משפחתיות, ולעתים קרובות אף הגדירו את שאר חברות הקבוצה כחברות, שעם חלקן גם יצרו בהמשך קשר במציאות. חלק מהנשים הביעו סיפוק מהיכולת שלהן לשתף את סיפורן, ומקריאת סיפורן של נשים אחרות בקבוצה.

עוד נושא שהעלו המשתתפות, הוא התחושה כי לרגשותיהן ניתן תוקף ואישור – שהרגשות שהן חוו או חוות, הם נורמליים, מובנים ושכיחים. נשים אף כתבו שבקבוצה האינטרנטית חשו חופשיות לכתוב בגלוי את רגשותיהן בכנות מלאה, בשונה מאשר בקבוצה פנים-מול-פנים, בין השאר בגלל תחושת האנונימיות והפרטיות.

הנושא השלישי היה עניין הנגישות והנוחות של הקבוצה האינטרנטית. בקבוצה באינטרנט, ניתן להשתתף מהבית או מהעבודה, בכל יום בשבוע ובכל שעה ביום. "דווקא בימים בהם אני מתקשה לצאת מהפיג'מה או מהבית, אלה הימים שחברות הקבוצה עוזרות לי ביותר לקום ולהמשיך הלאה", כתבה אחת המשיבות.

כמה נשים כתבו שהן גרות באיזורים מרוחקים או כפריים, והיו מתקשות להגיע לעיר בה מתקיימת קבוצת תמיכה "רגילה"; ואילו היו נשים שכתבו שבאינטרנט היה להן קל יותר לכתוב על נושאים רגשיים, כיוון שאחרות לא ראו אותן בוכות או נסערות, וכיוון שהיה להן יותר זמן במהלך הכתיבה לעבד ולנסח את המחשבות. חלק גם ציינו לחיוב את העובדה שלא ראו את פניהן של נשות הקבוצה בזמן הקריאה. או כפי שכתבה אחת: "נוח לי שאני יכולה לשוחח עם מישהי בלי המבטים המרחמים שמקבלות פנים-אל-פנים".

מספר מצומצם של נשים העלו את הנושא הרביעי – הכלים להמשיך הלאה. חלק כתבו כי עודד אותן לראות נשים אחרות שעברו את אותה החוויה והמשיכו הלאה, חלק ציינו על רכישת מידע רפואי דרך הקבוצה, ואחרות סיפרו כי קריאת חוויות קשות יותר, של נשים אחרות, גרמה להן לראות את המצב בפרופורציות אחרות. העובדה כי 82% מהנשים העידו כי רכשו מידע רפואי חדש מהקבוצה, מזכיר עד כמה חשוב שהמידע שיופיע בקבוצות יהיה מידע נכון רפואית, ולא יטעה את חברות הקבוצה ויפגע בבריאותן, ו-89% מהמשיבות היו בעד נוכחות של גורם מקצועי בקבוצה.

בסך הכל, אני מניחה שמשהו במאמר הזה עודד אותי. מתוך כל הביקורת על כך שהרשתות החברתיות מבודדות אותנו, ועל כך שהן מפריעות לנו ביצירת קשרים אמיתיים, המחקר הזה רומז כי בבסיסנו אנחנו עדיין אותן/ם בני ובנות אדם. לפלטפורמה האינטרנטית יש הרבה יתרונות, ועובדה היא שבהרבה מקרים – היא זו שדווקא מאפשרת לנו נגישות יותר גדולה לחברה אנושית, לתמיכה רגשית ונפשית, ופותחת את עולמנו לנשים ולחוויות שלא היינו יכולות להכיר בלי זאת.

בנימה אישית, אני לא חושבת שהייתי יכולה לעבור את ההתעוררות הפמיניסטית שלי באותו האופן בלי ההשתתפות בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק. אני לא יכולה לספור כמה דברים חדשים למדתי מהקבוצות בהן הייתי ועודי חברה: מונחים ומושגים (שנתנו סוף סוף שמות לתחושות שהיו רדומות בתוכי); תשובות לשאלות שמעולם לא היה לי את מי לשאול, או שלא ידעתי שאפשר לשאול; היכרות עם מגדרים וזהויות שלא הייתי מכירה בלי הקבוצה, פשוט כי לא היו בסביבתי המיידית; ועוד הרבה.

אז בפעם הבאה שהסקרנות תגבר על עובר/ת אורח בקבוצה, אדע בוודאות שהחברות בקבוצה באינטרנט היא בעלת תועלת. והפעם, גם יהיה לי את המחקר לגבות את זה.

בברכת ימים שקטים ובטוחים,
ובחיבה גדולה לקבוצות שיש לי את הזכות להיות חברה בהן,
ליאור.


http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3237941/

מחבר: ד"ר ליאור ברוך | Dr. Lior Baruch

ד"ר ליאור ברוך, בת 32, נשואה ואמא ל-2, ומתגוררת ברמת השרון. בוגרת לימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, מחזור ל"א, בין השנים 2004-2010. מייסדת 'לבריאותה - רפואה פמיניסטית' משנת 2013. ----------- Dr. Lior Baruch, 32 years old, married and a mother of two. Graduate of medical school at Ben Gurion University of the Negev, 2004-2010. Creator of "Livriuta - HealthyHer - Feminist Medicine"

2 מחשבות על “קבוצות תמיכה נשית באינטרנט

  1. פינגבק: דכאון לאחר לידה: אמהוּת מתמודדת | לבריאותה

  2. פינגבק: פוסט טראומה לאחר לידה: מה שקרה ומה שאחרי | לבריאותה

השארת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s