צניחה חופשית: חולשת רצפת האגן

בינינו, אם לאיברי הגוף שלנו היה אופי, רצפת האגן בטח הייתה ממש ממורמרת, ובצדק. היא מבצעת עבודה קשה וממושכת, נושאת על כתפיה המטאפוריות את כל איברי האגן הלא מטאפוריים, ולא זוכה לתהילה! למעשה, רוב הזמן אנחנו אפילו לא יודעות/ים שהיא שם.

עד שהיא נחלשת. זה קורה לאט, עם עומס החיים, או מהר, לאחר לידה, אבל אז – הרצפה החזקה שעשתה את עבודתה בשקט, צריכה את עזרתנו. 

מהי רצפת האגן?

האגן כולו הוא "סל" שמורכב מעצמות, משרירים ומרצועות. רצפת האגן היא משטח חזק אך גמיש העשוי משרירים, שנושא את איברי האגן: מערכת הרביה הנקבית (השחלות והחצוצרות, הרחם, צוואר הרחם והנרתיק), החלק הסופי של מערכת העיכול (הרקטום), והסוף של מערכת השתן (שלפוחית השתן וצינור השופכה). השרירים גם משמשים כ"סוגר" סביב פתח השופכה, פי הטבעת והנרתיק. בכך הם מאפשרים את השליטה הרצונית במתן צואה ושתן, ואחראיים על חלק מהכיווץ של הנרתיק. אצל זכרים מבנה ותפקוד רצפת האגן דומים למדי, עם הבדלים הקשורים למבנה מערכת המין והשתן.

במבט מתוך הבטן, זה נראה ככה:

ובמבט מהצד זה נראה כך:

מהי צניחה של איברי האגן?

צניחה מוגדרת כשינוי במיקום של האיברים באגן, כשלרוב זו ירידה דרך פתח הנרתיק. צניחה של שלפוחית השתן (ציסטוצלה) קורית דרך הדופן הקדמית של הנרתיק, וצניחה של הרקטום (רקטוצלה) דרך הדופן האחורית. תתכן גם צניחה עליונה, כאשר צוואר הרחם צונח מטה, או תקרת הנרתיק במי שעברה כריתת רחם וצוואר רחם. האיברים הצנוחים לא חודרים את דופן הנרתיק, אלא "נשענים" עליו, כך שבהכנסת אצבע אל הנרתיק ניתן למשש את הבליטה שהם יוצרים.

חומרת הצניחה מחולקת לשלוש דרגות: עד מחצית עומק הנרתיק, עד פתח הנרתיק, או מחוץ לנרתיק.

איך זה מרגיש?

התסמינים של צניחת איברי האגן מגוונים, ולא תמיד נמצאים ביחס ישר לחומרת הצניחה כפי שנמצאה בבדיקה. בעוד אשה אחת לא תחוש דבר, אחרת יכולה לחוש מלאות באיזור הנרתיק, תחושה של לחץ ואי נוחות, או תחושה ש"משהו יוצא מהנרתיק". אחרות יחושו בסימפטומים הקשורים באיבר שצנח. צניחה של כיס השתן תגרום קושי במתן שתן, תחושה של התרוקנות לא מלאה, או בריחת שתן במאמץ כגון עיטוש, שיעול או פעילות גופנית. במידה והרקטום הוא שצנח, תתכן עצירות, תחושת התרוקנות לא מלאה, או לעתים בריחת צואה. במקרים מסוימים, נשים נאלצות להפעיל לחץ עם האצבע בתוך הנרתיק, או על איזור הפרינאום, כדי להתרוקן כמו שצריך.

לעתים קרובות התסמינים מחמירים ככל שהיום מתקדם, ושרירי רצפת האגן נחלשים, ומוקלים בבוקר או בשכיבה.

כיוון שצניחת האיברים קורית דרך הנרתיק, לצניחה עשויה להיות השפעה גם על הפעילות המינית. למרות שהחשק המיני לאבהכרח נפגע, נשים רבות נמנעות ממגע מיני בשל אי נוחות או כאב בחדירה, או בשל מבוכה.

שכיחות הפרעה ברצפת האגן

קשה לקבוע מהי השכיחות האמיתית של התופעה. נשים רבות עם צניחה של איברי האגן כלל לא פונות לעזרה רפואית: חלק לא חשות בצניחה, עבור אחרות היא לא מפריעה מספיק כדי לפנות לטיפול, חלק נבוכות מהנושא ולכן נמנעות מלדבר על כך, ואחרות פשוט לא יודעות שניתן לטפל. ההערכות הן שכ-20% מהנשים יחוו צניחה תסמינית במהלך חייהן, ואחוז לא מבוטל יחוו צניחה ללא תסמינים.

למרות שבעבר חשבו שצניחת רצפת האגן קורית בעיקר אחרי גיל הפסקת הוסת (מנופאוזה), בשנים האחרונות יש יותר דיווחים על צניחת איברי אגן בנשים צעירות יותר. לא ברור האם השכיחות היא שעלתה או שמא שיעור הדיווח, אבל סביר להניח שמדובר בהשערה השניה. ככל שהמידע הופך נגיש יותר (למשל באינטרנט), יותר נשים מרגישות בנוח לפנות ולטפל בנושא כבר בגיל צעיר, ולא ממתינות להחמרה בגיל המבוגר.

סיבות לצניחת איברי האגן

הסיבה העיקרית לצניחת איברי האגן היא לידה, ובייחוד לידה נרתיקית. לידה ראשונה מעלה את הסיכון פי 4 בהשוואה לנשים שלא ילדו מעולם, לידה שניה כבר מעלה את הסיכון לפי 8 ולידה רביעית פי 10. מדוע? ככל הנראה בשל הלחץ והמתח המופעלים עליה במהלך הלידה, שגורמים לקרעים קטנים בשרירים, ברקמת החיבור, או בעצבים שבאגן, ומובילים להיחלשות של האיזור. חולשה של רצפת האגן אפשרית גם אחרי לידה קיסרית, אבל השכיחות נמוכה בהרבה. יתכן שהחולשה קשורה גם לעצם ההריון, שבמהלכו מופרש הורמון הרלקסין המרפה את רקמות החיבור, ולאור הלחץ הגדל על רצפת האגן בשל גדילת הרחם והעליה במשקל.

גם הגיל תורם לסיכון. בגיל מבוגר יותר עולה השכיחות של צניחת איברי האגן, ובייחוד אחרי גיל הפסקת הוסת. כך גם עודף משקל והשמנה: לנשים ב-BMI מעל 25 יש סיכוי גבוה פי 2 לצניחת רצפת האגן. עם זאת, לא ברור האם ירידה במשקל מביאה לשיפור במצב.

עוד גורמים שעשויים לתרום לבעיה הם עצירות ממושכת המובילה ללחיצות מאומצות בשירותים, גורמים גנטיים או סיפור משפחתי של צניחת איברי האגן, ומחלות כמחלות רקמת חיבור או מחלות ריאה כרוניות.

מניעה וטיפול

טכניקות למניעת הצניחה כמעט ולא נחקרו. עם זאת, נשות מקצוע רבות (רופאות, פיזיותרפיסטיות, מיילדות ודולות) ימליצו על ביצוע תרגילים לרצפת האגן עוד לפני ההריון והלידה, כדרך למניעת צניחה בעתיד.

ומה לגבי טיפולים?

כשפונות לטיפול, מומלץ לפנות לנשות מקצוע המתמחות ספציפית ברצפת האגן – כלומר, פיזיותרפיסטית של רצפת האגן ורופאת נשים עם התמחות באורוגניקולוגיה. הטיפולים בצניחה נעים מטיפולים פיזיותרפיים, דרך התקנת פסארי, ועד ניתוח לשיקום הרצפה. תרגילים לרצפת האגן אמנם לא הוכחו מחקרית כיעילים למניעה, אבל הם הוכחו כטיפול מוצלח לצניחה קיימת. גם פסארי נמצא מוצלח למניעת החמרה של מצב קיים.

בשל העובדה שלגיל הפסקת הוסת יש השפעה על צניחת רצפת האגן, כמה מחקרים ניסו לבדוק אם טיפול באסטרוגן משפר את המצב. רק מחקר אחד הניב תוצאות "מעניינות", והראה שתכשיר אסטרוגן מקומי הוריד את מספר הנשים שפנו לניתוח לתיקון רצפת האגן. המשמעות של הממצא הזה עדיין לא ברורה, וקשה להסיק מכך מסקנות.

למניעת סרבול, התייחסתי לנקבות ביולוגיות כ"נשים". עמכן הסליחה. מוזמנות/ים לשלוח הצעות טובות יותר שמכבדות את כל הזהויות, ולא כרוכות בשימוש ב"נקבה".

UpToDate:

– Pelvic organ prolapse in women: An overview of the epidemiology, risk factors, clinical manifestations, and management

– Urinary incontinence and pelvic organ prolapse associated with pregnancy and childbirth

http://UpToDate.com

האתר הישראלי לרצפת האגן

http://pelvicfloor.co.il/