על גורמי הסיכון לסרטן השד. מאת ד"ר ליאור ברוך

אני מכירה את ר' כאשה צעירה וחייכנית. ביקוריה במרפאה נדירים, וכשהיא מגיעה, היא נכנסת בצעדים מהירים, ותוך רגע החדר מתמלא בדיבור עליז. עד כה היא פנתה לגבי דברים קטנים, כמו חתימה על מסמכים למיניהם, ותוך כדי עבודת הניירת נהניתי לשמוע ממנה עדכונים על עבודתה, תכניות לעתיד וסיפורים אחרים.

אבל כש-ר' נכנסה לחדרי לפני כמה שבועות היא נראתה מודאגת. התבוננתי בה כשישבה על הכסא שמולי, ולאחר שתיקה קצרה, סיפרה שלאמה אובחן לאחרונה סרטן שד. היא סיפרה שהגילוי טלטל את המשפחה, ומטבע הדברים – אותה, האשה היחידה בבית פרט לאמה.

מחלה של בת.בן אדם קרוב.ה מעלה רגשות ופחדים רבים בנוגע לחולה, אבל גם לגבי עצמנו. ר' צדקה כשבאה להיבדק ולקבל מידע. כשמדובר בסרטן השד, כדאי לכולן.ם להכיר את גורמי הסיכון למחלה ואת בדיקות הסקר שניתן לבצע עבור גילוי מוקדם. בכתבה זו נעסוק בגורמי הסיכון.

גורמי סיכון לסרטן השד

כמו לגבי ממאירויות אחרות, גם לגבי הגורמים לסרטן השד יש לעולם הרפואה ידע רב, אך מוגבל. בהחלט יתכן שיש גורמי סיכון שטרם זוהו, או גורמים שכבר זוהו אך חשיבותם עוד לא ברורה לחלוטין. נפרט כאן את כמה מגורמי הסיכון המוכרים והמבוססים.

  • גיל – הסיכון לחלות עולה באופן יציב עם הגיל. מיעוט הנשים חולות בגילאי ה-20-30, בעוד מרבית המקרים החדשים של סרטן שד מאובחנים בנשים בנות 40 ומעלה, מהם כ-50% מעל גיל 60.
  • מין – שכיחות סרטן השד בנשים גבוהה פי 100 מאשר בגברים, והוא נחשב לממאירות השכיחה ביותר בנשים. הסיכון לסרטן שד בגברים עולה כשיש חשיפה לאסטרוגן, למשל בשל תסמונות גנטיות, מחלות כבד, ומעט גם בהשמנה. ישנם דיווחים בודדים על סרטן שד בקהילה הטרנסית, אך אין הוכחה ברורה כי טיפולים הורמונליים להשמה מגדרית מעלים את הסיכון לסרטן שד.
  • היסטוריה משפחתית –סיפור משפחתי של סרטן שד הוא גורם סיכון חזק. בייחוד אם מדובר בקרובה מדרגה ראשונה (אם, אחות), ואף יותר אם הקרובה חלתה בגיל צעיר. כשלאשה יש קרובה ראשונה חולה, הסיכון של אשה זו לחלות עולה לפי 2 מהאוכלוסיה הכללית. אם מדובר בשתי קרובות חולות, הסיכון עולה עד פי 14 (משתנה בין מחקרים שונים).
  • BRCA 1-2 – ישנם שני גנים שעוברים בתורשה, אשר גורמים לסרטן שד ושחלה, ואלו הם ה-BRCA1 ו-BRCA2. מוטציות בגנים אלה גורמות לכ-5% מכלל מקרי סרטן השד באוכלוסיה (כלומר – לא כל סיפור משפחתי נובע מהגנים הללו). קיום מוטציה ב-BRCA1 מעלה הסיכון לחלות בסרטן שד ו/או שחלה ל-60% במהלך החיים, ומוטציה ב-BRCA2 ל-55% לסרטן שד, ולכ-20% לסרטן שחלה. הגנים זכו לתודעה ציבורית כשאנג'לינה ג'ולי הודיעה במאי 2013 כי בשל נשאות ל-BRCA1, עברה כריתת שד מניעתית דו צדדית.
  • גיל וסת ראשונה מוקדם (לפני 12), וגיל וסת אחרונה מאוחר (אחרי 55) – ככל שגיל הוסת הראשונה צעיר יותר, כך עולה הסיכון לסרטן שד בהמשך החיים. באופן בלתי תלוי, גיל מאוחר של הפסקת הוסת קשור גם הוא לסיכון מוגבר. התיאוריה גורסת כי ככל הנראה הפקטור המשמעותי הוא מספר השנים שאשה הייתה חשופה לאסטרוגן של מחזור הוסת.
  • גיל ההריון הראשון – ככל שמתאחר גיל ההריון הראשון, כך עולה הסיכון למחלה, ובייחוד בהריון ראשון לאחר גיל 35. גם נשים אשר לא הרו מעולם נמצאות בסיכון גבוה יותר, אם כי יש גם מחקרים הסותרים ממצא זה.
  • טיפול הורמונלי – טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר, וככל הנראה גם גלולות למניעת הריון, אשר מכילים שניהם אסטרוגן – חשודים כמעלים סיכון לסרטן השד. עם זאת, מחקרים מציגים נתונים סותרים בנושא.
  • צפיפות השד – צפיפות שד גבוהה מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד. מחקרים מראים כי הסיכון של נשים עם שד "צפוף" הוא פי 4 משל נשים עם שד "שומני". תיאוריות שונות מנסות להסביר ממצא זה, עדיין ללא מסקנה ודאית שהוכחה מחקרית.
  • משקל – עודף משקל והשמנה (BMI מעל 30) מעלים סיכון לסרטן שד בנשים סביב גיל הפסקת הוסת. תאי שומן מפרישים אסטרוגן באופן עצמאי, וכפי שאמרנו – חשיפה ממושכת לאסטרוגן מעלה הסיכון לחלות. עם זאת, באופן שטרם מובן לחלוטין, השמנה דווקא קשורה עם סיכון נמוך יותר לסרטן שד בנשים צעירות.
  • אחרים – גורמים נוספים המשפיעים הם צריכת אלכוהול ועישון, צריכת בשר אדום, ומוצא אתני. חשוב לזכור שקבוצות מיעוט החשופות לאפליה, חשופות יותר גם לעישון, אלכוהול ומזון מתועש, באופן שכנראה משפיע על הסיכויים לחלות.

 

גורמים מגנים מפני סרטן השד

  • הנקה – הנקה היא גורם מגן מובהק מפני סרטן שד. ככל הנראה חלק מהאפקט קשור להנקה עצמה, אך חלק נובע מסיבות סטטיסטיות (הנקה מגיעה לאחר הריון, אשר כבר הוזכר מעלה). באופן גס נהוג להגיד כי 12 חדשי הנקה מורידים את הסיכון לחלות בסרטן בכ-4-5%.
  • פעילות גופנית – ככל הנראה לפעילות גופנית יש אפקט מגן, ללא קשר למשקל או לעודף משקל.
  • צריכת סויה – אחיותי הפמיניסטיות הטבעוניות, זה עבורכן: בסויה ישנם פיטו-אסטרוגנים (אסטרוגן ממקור צמחי), מתוכם קבוצה חשובה בשם isoflavones. מחקרים קליניים הראו שפיטו-אסטרוגנים אינם פעילים הורמונלית, ולא מעלים את רמות האסטרוגן בדם ובאיברים, כפי שנטען בעבר. סקירה מנובמבר 2013 אשר סקרה אלפי רשומות בנושא, מוכיחה זאת שוב. מחקר גדול מ-2008, שאסף נתונים מעשרות מחקרים על נשים אסיאתיות, הראה כי צריכת סויה גבוהה מקושרת לאחוזים נמוכים של סרטן שד. מחקרים מערביים לא הצליחו לשחזר תוצאות אלה, אך החוקרים מסייגים עצמם וכותבים, שצריכת הסויה בניסוי שערכו הייתה נמוכה מאשר במחקרים האסיאתיים, ולכן יתכן ופשוט לא הצליחו להגיע לרמה הדרושה לצורך אפקט מגן. ניתן לומר כי עוד לא נמצא לסויה אפקט מגן ודאי בנשים מערביות, אך הוכח כי צריכת סויה לא מעלה את הסיכון.
  • שד פיברוציסטי – אמנם לא מדובר בגורם מגן, אך חשוב להבהיר שברוב הנשים עם שד פיברוציסטי אין עליית סיכון לסרטן שד. על מקרים מיוחדים, ועל מהו שד פיברוציסטי – יפורסם בפוסט נפרד.

 

מחשבוני סיכון לחלות בסרטן השד

למי שמעוניינת לדעת מה מידת הסיכון בו נמצאת היא או אשה אחרת בחייה, מצורפים כאן קישורים למחשבוני סיכון אישי. ברשת מסתובבים מחשבונים רבים, מהם בחרתי לקשר לאלה שעובדים לפי תיקוף מדעי מוכר.

המחשבונים מציגים כמה שאלות, ומחשבים את הסיכון באחוזים לפי התשובות. יש לזכור כי המחשבונים מחשבים את הסיכון לפי מחקרים סטטיסטיים, ואינם מחליפים התייעצות אישית עם רופאה במידת הצורך.

מחשבון סיכון של ה-National Cancer Institute, לנשים מעל גיל 35, באנגלית:

http://www.cancer.gov/bcrisktool/

מחשבון נוסף, עם "גב" מדעי פחות חזק מהמחשבון מעלה, אבל "עם תעודות" מספיקות. מאפשר חישוב גם לנשים צעירות מ-35, באנגלית:

 http://www.halls.md/breast/risk.htm

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות