האם חיידק בשם פוסובקטריום תורם להיווצרות אנדומטריוזיס?
כמעט מאה שנים חלפו מאז פרסם ג'ון סמפסון (John Sampson), גינקולוג אמריקאי, את מנגנון הזרימה האחורית (Retrograde menstruation) במטרה להסביר מה גורם למחלת האנדומטריוזיס. לפי התיאוריה, תאי רירית רחם זורמים אחורה דרך החצוצרות במהלך הוסת, ומגיעים אל חלל הבטן והאגן. עם התפתחות הטכנולוגיה, נמצאו ראיות שמחזקות את התיאוריה הזו, שנותרה מרכזית עד ימינו. אך בתיאוריה הזו יש גם פגם: ככל הנראה, זרימה אחורית קיימת ברוב הנשים. אנדומטריוזיס, לעומת זאת, מתפתח רק בכ-10% מהנשים. חוקרות וחוקרים רבים מאמינים כי אם יזהו את הגורם לפער – יוכלו גם להציע טיפול יעיל.
החוליה החסרה: אנדומטריוזיס
אז מהי החוליה החסרה? הצעות רבות הונחו עם השנים על הכסא הגינקולוגי.
- גנטיקה היא מועמדת מובילה, לאור העובדה שאנדומטריוזיס נפוץ יותר במשפחות מסוימות. בשני העשורים האחרונים המחקר הגנטי הלך והשתכלל, והיום כבר ידועים כמה גנים שנמצאו באסוציאציה עם אנדומטריוזיס, ואף מסבירים את הקשר בין אנדומטריוזיס לבין סרטן שחלה. עוד על מרקרים גנטיים לאנדומטריוזיס
- גם הורמונים כנראה תורמים את חלקם. אצל רבות, תסמיני המחלה הופיעו לראשונה סביב גיל ההתבגרות, והם דומיננטיים במיוחד במהלך שנות הפוריות. תאי אנדומטריוזיס נמצאו כבעלי ריכוז גבוה במיוחד של קולטנים לאסטרוגן, למשל. למעשה, יתכן שרקמת אנדומטריוזיס אפילו גורמת לעליה מקומית בייצור אסטרוגן.
- אחריות נוספת מוטלת על כתפיה של מערכת החיסון. הפרעה לתפקוד מערכת החיסון, נטיה לדלקתיות ומחלות אוטואימוניות נקשרו כולן לאנדומטריוזיס. הסברה היא שמערכת החיסון לא מצליחה לזהות ולסלק את התאים הבעייתיים, שמתמקמים מחוץ לרחם. עוד תיאוריה היא שתאי מערכת החיסון מפרישים חומרים המעודדים את שגשוג וחדירת תאי האנדומטריוזיס.
עם זאת, כנראה שלאנדומטריוזיס יש גם מרכיב סביבתי. אולי אפילו… זיהומי.
מחקר על חיידקים מציע כיוון חדש
מחקרים על בעלי חיים, למשל, מצאו הרכב ספציפי של חיידקי מעיים "מזיקים" בחולדות עם אנדומטריוזיס, על פני הרכב אחר עם חיידקי מעיים "טובים" בחולדות ללא המחלה. מחקר שפורסם החודש אפילו מפנה את האצבע אל חיידק ספציפי: Fusobacterium. ולא רק זאת, אותו מחקר גם מציע טיפול: אנטיביוטיקה.
צוות החוקרות והחוקרים השתמשו בדגימות מנשים עם ובלי אנדומטריוזיס, והתחילו במיפוי ההבדלים בין הדגימות. הם זיהו כמה גורמים שתרמו ליצירת סביבה "מעודדת אנדומטריוזיס". פוסובקטריום היה אחד מהם. החיידק זוהה ב-64% מהדגימות עם אנדומטריוזיס בהשוואה לפחות מ-10% מקבוצת הביקורת ללא אנדומטריוזיס.
אולי זו מקריות? צוות המחקר חשב גם על זה, והתיאוריה נבדקה על מודל בעלי חיים. עכברים "הודבקו" באנדומטריוזיס על ידי השתלת תאי אנדו'. חלק מההשתלות נעשו עם החיידק, ואחרות בלעדיו. העכברים שקיבלו תאי אנדומטריוזיס עם פוסובקטריום פיתחו מחלה קשה יותר, ויותר נגעים של אנדומטריוזיס, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כאשר העכברים טופלו באנטיביוטיקה מסוימת, נגעי האנדומטריוזיס הצטמצמו ונסוגו, לפחות בחלקם.
הגילוי הנוכחי אולי לא פותר את כל תעלומת האנדומטריוזיס, אבל בהחלט מוסיף עוד חלק אחד לפאזל הגדול. נותר לקוות שהמחקר סביב המחלה ימשיך לספק מידע נוסף עד שהתמונה תתבהר. בתקווה, גילויים כאלה יספקו סוף סוף תשובה והקלה למי שזקוקה לה.