האם תסמונת המעי הרגיש מושפעת מהמחזור החודשי?

אני זוכרת היטב הרצאה אחת בזמן לימודי הרפואה באוניברסיטה, שבה המרצה פתח ואמר שהוא לא אוהב את השם "תסמונת המעי הרגיז", ומעדיף לקרוא לתסמונת "המעי הרגיש". זו הנקודה שבה הרצאה רגילה על מערכת העיכול, הפכה להיות הרצאה יוצאת דופן עבורי. נכון לכתיבת שורות אלה (תמיד חלמתי לכתוב את זה!) עדיין לא ברור מה גורם לתסמונת, וכיצד. בהתאם לזאת – יש מלא השערות, מתוכן בחרתי להביא כאן את ההקשר בין התסמונת, לבין מין ומגדר. אתן יודעות, כדי לגוון משאר הפוסטים בבלוג שעוסקים, בין השאר, גם במין ובמגדר.

תסמונת המעי הרגיש נקראת באנגלית Irritable Bowel Syndrome, או בקיצור – IBS. מחקרים משערים שכ-10-15% מהאוכלוסיה המערבית סובלות/ים מהתסמונת, נשים פי 2 יותר מגברים. חומרת התסמינים יכולה להיות קלה עד כדי שלא תפריע לאחת, ולחילופין להפריע מאד למישהי אחרת. רק כ-15% מהא/נשים עם IBS  פונות לעזרה רפואית. התסמונת אינה מסוכנת, ולמעשה אם אינה מפריעה לאיכות החיים, גם אין צורך לטפל בה.

כיוון שאין בדיקה היכולה לאבחן את המצאות התסמונת, האבחנה מבוססת על קריטריונים קליניים, ועל שלילה של מחלות אחרות. IBS מאופיינת בתסמינים הקשורים למערכת העיכול ונמשכים 6 חודשים לפחות: כאב בטן (Cramps), נפיחות בטנית, שינוי בתדירות היציאות או במרקמן (שלשול בנפח מועט, עצירות, או שילוב בין השניים), והקלה מסויימת בהרגשה לאחר מתן צואה. לעתים הללו מלווים בתחושה של התרוקנות לא מלאה, בגזים או בגיהוקים.

חשוב להדגיש שסימנים כמו ירידה במשקל, דם בצואה, נפח גדול של שלשול, צורך לקום בלילה כדי לתת צואה או כאב בטן המעיר משינה, הם מצבים שנדיר שיופיעו עם התסמונת, ועבורם נחוץ בירור רפואי נוסף. באותו אופן, התסמונת לא אמורה להביא לשינויים בבדיקות דם, ולכן אם בבדיקות נמצאה אנמיה, סמני דלקת, נוגדנים לא תקינים (דוגמת צליאק), או הפרעות אחרות – יש להמשיך בבירור.

ומה הקשר למין ולמגדר?

IBS  נפוצה יותר בקרב נשים ומושפעת בין השאר מגורמים פסיכולוגיים ומתפיסות חברתיות (אגב, "מושפעת מגורמים פסיכולוגיים" לא אומר שהיא מומצאת, או שהסבל שנגרם ממנה איננו אמיתי). חלק מהתיאוריות מראות שיש קשר בין התסמינים לבין סטרס רגשי, היסטוריה של תקיפה מינית, וגם תפקיד מגדרי בחברה (Gender Role).

IBS מושפעת גם מהמין – נקבי או זכרי. אחת מהעובדות המסקרנות, היא שהשכיחות של תסמונת המעי הרגיש אצל זכרים נשארת יציבה לאורך החיים, והתסמינים שלה יציבים בעוצמתם. עם זאת, אצל בנות המין הנקבי, התסמינים משתנים בעוצמה לפי התקופה במחזור החודשי, כאשר סביב גיל הפסקת הוסת (המנופאוזה) השכיחות של IBS  עולה, ולאחר הפסקת הוסת (חכו לזה!) יורדת.

העובדה הזאת היא שגרמה לכמה חוקרות/ים לחשוב שהתסמונת מושפעת מההורמונים המופרשים מהשחלה – אסטרוגן ופרוגסטרון. במחקר אחד, ביקשו מאוכלוסיה של נשים עם ובלי IBS, לתעד מדי יום תסמינים של מערכת העיכול (שלשול/עצירות וכדומה), ביומן שניתן להן. נשים עם IBS תיעדו החמרה של הסימפטומים בימים שממש לפני הוסת ובמהלכה, וירידה בסימפטומים בשאר החודש. ובמחקרים אחרים? נפיחות בטנית, למשל, תועדה אצל שני שליש מהנשים עם IBS  בימי הוסת. גם שליש מהנשים שאין להן IBS  תיעדו תופעות עיכול סביב תקופה זו של החודש. כדי לנטרל משתנים פסיכולוגיים, בחלק מהמחקרים ניתנו לנשים המשתתפות שאלונים, כדי לוודא שאין הבדל פסיכולוגי בין הנשים. כאשר לא נמצא הבדל פסיכולוגי בין קבוצת הנשים עם IBS  וקבוצת הנשים בלי, זה חיזק את דעת החוקרות/ים שיש כאן אלמנט גופני/פיזיולוגי, שככל הנראה קשור למחזור הוסת.

אז, היתכן שהירידה ברמת אסטרוגן ופרוגסטרון בימי הוסת וסביב גיל הפסקת הוסת, היא זו שגורמת להחמרה בסימפטומים?

כדי לבדוק את ההשערה הזאת נעשו מחקרים על נשים שנוטלות גלולות למניעת הריון, במחשבה שאצלן רמות ההורמונים קבועות כל החודש, אבל לאחר שקלול הנתונים נמצא שגם אצל נשים שנוטלות גלולות, תסמיני המעיים גבוהים יותר בשבוע ההפסקה שבין חפיסה לחפיסה, ושבשבוע זה רמות ההורמונים אכן נמוכות יותר. כדי לבדוק לעומק את הנקודה הזאת, יש צורך בביצוע מחקר על נשים שנוטלות אמצעי מניעה הורמונלי ללא הפסקה.

ומה באשר להריון? מחקר קטנטן ביותר שבוצע בנושא הראה שסף הכאב של נשים לקראת סוף ההריון (כאשר רמת ההורמונים גבוהה), יותר גבוה מסף הכאב של נשים שאינן בהריון. כלומר? נשים בסוף ההריון היו פחות רגישות לכאב. ההשפעה של הריון על IBS  טרם נחקרה באופן ישיר.

*טריגר ניסויים בבעלי חיים* מחקרים בחולדות הראו רגישות גבוהה יותר לכאב בתקופה ההורמונלית שמקבילה לימי הוסת שבבנות אדם. רגישות גבוהה לכאב הופיעה גם לאחר מניפולציות לשחלה שגרמו לירידה בהורמוני השחלה של החולדות. כאשר נתנו לחולדות טיפול הורמונלי לפני הפרוצדורה, נמנעה הרגישות הגבוהה לכאב.

סביב נושא המעי הרגיש בתקופת הפסקת הוסת, המנופאוזה, נעשו לא מעט מחקרים. עם זאת, מדובר בתקופה בחיים שמסובך מאד לבודד ולחקור, כיוון שהמאזן ההורמונלי משתנה מבסיסו. השינוי ההורמונלי בתקופת המנופאוזה משלב הורמונים מהשחלה, מיותרת הכליה, מיותרת המח ומההיפותלמוס, וקשה לשייך את ההחמרה בתסמינים של המעי הרגיש דווקא לגורם אחד ולא לאחר. כמו כן, נשים שונות חוות את גיל הפסקת הוסת בגילאים שונים, וחלקן גם מקבלות טיפול הורמונלי חלופי. כל אלה מקשים על הסקת מסקנות ברורות.

כמו הרבה נושאים שקשורים להתאמת הרפואה למגדר ולמין, גם בנושא תסמונת המעי הרגיש יש לפנינו עוד דרך ארוכה. הקושי רב במיוחד, כיוון שמלכתחילה מדובר בתסמונת שעדיין לא ברור מה גורם לה להופיע, מה מחמיר את תסמיניה ומה מקל עליהם. אם נסכם את כל המחקרים שנעשו בתחום עד כה, נקבל רמזים ברורים שיש קשר בין התסמונת לבין הורמוני המין, התקופה במחזור הוסת, וגם המגדר עמו מזדהות/ים. אך עד שנגלה את כל סודותיו של המעי הרגיש, הרשו לי לאחל לכולנו נעים בבטן, ורק בריאות 😉

Do fluctuations in ovarian hormones affect gastrointestinal symptoms in women with irritable bowel syndrome?

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19406367

Sex, gender, and irritable bowel syndrome: making the connections.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16115580

Menopause – Wikipedia

http://en.wikipedia.org/wiki/Menopause

Irritable Bowel Syndrome

http://en.wikipedia.org/wiki/Irritable_bowel_syndrome

UpToDate – Clinical manifestations and diagnosis of irritable bowel syndrome in adults 

UpToDate – Pathophysiology of irritable bowel syndrome