מהפכת המזון הבריא הולכת ותופסת מקום בחיינו, ורובנו יודעות ויודעים שתזונה נבונה חיונית לבריאות טובה. בַּגַּנִּים ובבתי הספר מדברות על פירמידת המזון, ואפילו יוזמות מדיניות מנסות לעודד אותנו לבחור במזונות בריאים יותר. מנגד, כמה קשה לעמוד בפיתויי המזון המהיר, המוכן, המעובד. הוא זמין, והוא זול, וכל כך קל להכנה. ובינינו, אם "You are what you eat", אני במרבית חיי הייתי פחמימה.
בתוך המרחב הזה מעניין לגלות את פעילות הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, אשר מגדיר את מטרתו כ"הקמה של מרכז מידע מדעי ומבוסס עובדות, לטובת הציבור, בנושאים של מזון והקשר שלו לתזונה, סביבה ובריאות הציבור". בספטמבר 2018 יתקיים בישראל כנס בין לאומי גדול אשר מופק על ידי הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב, ובו נציגים ונציגות ממאות ערים החתומות על אמנת מילנו. גם חברות וחברי הפורום לתזונה בת קיימא יקחו חלק בפעילויות סביב הכנס.
"בואי נתחיל בהתחלה", אני מבקשת מד"ר חגית אולנובסקי, מנהלת הפורום ואשה עתירת-תארים, "מה זו תזונה בת קיימא"?
"תזונה בת קיימא היא תזונה הבריאה לאדם ולסביבה. יש לה השלכות סביבתיות מזעריות, והיא תורמת לביטחון תזונתי ולקיום חיים בריאים בדור הנוכחי ובדורות הבאים". באתר הפורום מופיעה גם הגדרת האו"ם, לפי תזונה בת קיימא משמרת את המגוון הביולוגי ואת המערכות האקולוגיות; היא מתאימה תרבותית למקום, וזמינה פיזית וכלכלית; ומספקת את מכלול הצרכים התזונתיים בכל מעגל החיים הבריא, תוך ניצול מיטבי של המשאבים האנושיים והסביבתיים.
ד"ר אולנובסקי גדלה והתבגרה באשדוד. "שם חוויתי את הפערים החברתיים ואת הניסיונות לצמצם אותם. בימים ההם לא הבנתי כמעט כלום, אבל בשנים האחרונות הרבה מהעשייה שלי, ובוודאי רוב תפיסת העולם שלי, נובעות מהחוויות שנצרבו אצלי לפני 30 שנה ויותר. גם בצבא, הייתי האישה הראשונה בתפקיד שעד אז אויש ע"י גברים בלבד. בזמנו לא התמודדתי על התפקידים האלה מאג'נדה פמיניסטית, אבל היום אני מבינה שניפצתי תקרות זכוכית אחת אחרי השניה".
בזמן השירות הצבאי היא נישאה, למדה לתואר ראשון בביולוגיה, ולאחר השחרור המשיכה לתואר שני ושלישי, אז גם נולדו שלושת ילדיה. לפני כעשור עברה המשפחה לתקופה מסוימת למרילנד שבארצות הברית. "עבדתי במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (ה-NIH) ושם גם ביצעתי את רוב המחקר שלי לדוקטורט בביולוגיה סביבתית" היא מספרת. "לאחר מכן נסעתי להתמחות בניהול סיכוני בריאות וסביבה באוניברסיטת הרווארד בבוסטון. אני בוגרת של תוכנית העמיתים 'ממשק' במסגרתה ייעצתי למדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה, והנחתי את הבסיס לתוכנית הלאומית לבריאות וסביבה. ב-5 השנים האחרונות אני עובדת כיועצת עצמאית למגזר הציבורי: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, אקדמיה, ארגונים ועמותות. אני מומחית לניהול סיכונים, מדע למדיניות, בריאות וסביבה וכמובן תזונה בת קיימא".
קשה להשאר אדישה לכזה היקף של פעילות. איך הגעת לפורום לתזונה בת-קיימא?
"כשהתחלתי לעבוד כיועצת עצמאית מיפיתי לעצמי את הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי בישראל מבחינת קיימות. מצאתי שבשני תחומים הפער גדול מדי ובלתי נסבל לדעתי: תחבורה ציבורית, והקשר בין מזון לסביבה. בתחום המזון והסביבה אין כמעט ידע בישראל, ואם ישנו – הוא מגיע מגורמים בעלי אינטרס שאינו זהה לאינטרס של הציבור הרחב. ממש במקרה התקשר אלי באותו שבוע סטודנט שפעל יחד איתי לשמירה על השטחים הפתוחים בעיר רחובות, סיפר שכמה חברות וחברים נפגשים לדבר על הקשר בין מזון לסביבה, והציע לי להצטרף. כך הוקם לפני 4 שנים הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא (ע"ר)".
מי חברות בפורום היום, ומה פעילותו?
"הפורום מורכב ממספר קטן של נשות ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה בישראל בתחום התזונה, המחקר המדעי, החקלאות והסביבה. המטרה הראשונה היתה לאסוף את הידע הרלוונטי לישראל בנושא תזונה וקיימוּת ולהנגיש אותו לציבור. לשם כך מתקיים כבר 4 שנים, בכל חודש, מפגש לימוד שעוסק בנושא אקטואלי אחר. המפגשים פתוחים לציבור הרחב וכמעט תמיד משתתפות בהם מומחיות ומומחים מהאקדמיה, עובדות ועובדי ציבור, ופעילות ופעילים בארגוני סביבה ובריאות.
בנוסף, אירגנו שני כנסים גדולים בין לאומיים ושיתפנו פעולה עם ארגונים ומוסדות אקדמיים בישראל, ואנחנו מקדמים מחקר בתחום. לדוגמא, הגדרנו מהי תזונה בת קיימא בישראל וכיצד יש למדוד אותה, בשיתוף החוג לתזונה במכללת תל חי ומרכז השל לקיימוּת. פעילות נוספת שלנו מתרחשת בממשלה ובכנסת, שם נקבעת מדיניות. השתתפנו בדיונים בוועדות הכנסת ונתנו רוח גבית למשרד הבריאות אל מול תאגידי המזון בנוגע לסימון המזונות המזיקים".
"אחד הפרוייקטים המרגשים ביותר השנה הוא הכנס הבין לאומי של הערים החתומות על אמנת מילנו למזון בעיר שיערך בספטמבר בתל אביב. אני מנהלת התוכן של הכנס, ועובדת ביחד עם מזכירות האמנה במילנו, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ברומא, ארגונים ישראליים ובין לאומיים נוספים וכמובן הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב-יפו להפקת הכנס העצום הזה. זו הזדמנות חד-פעמית לערים ישראליות נוספות להצטרף לאמנה, לתכנן ולבצע מדיניות מזון עירונית שתנגיש מזון בריא ובר קיימא לכל תושבי העיר. לשמחתי, לא מעט ערים ישראליות מגלות עניין רב בתהליך, ואני שמחה לסייע בקידום תזונה בת קיימא לטובת התושבות והתושבים".
ואיך תזונה בת קיימא נראית בפועל?
"כאמור, זוהי תזונה שבריאה גם לאדם וגם לסביבה: מעט מוצרים מן החי, הרבה מוצרים מהצומח. הדיאטה הים תיכונית היא דוגמא טובה לתזונה בת קיימא שמתאימה גם מבחינה תרבותית לישראל. לכל סוגי המוצרים מן החי, אבל בעיקר לבשר בקר, יש השפעות סביבתיות שליליות עצומות, ולכן אם רוצים לשמור על הסביבה כדאי להפחית בצריכת מוצרים מן החי ובעיקר להפסיק לאכול כמעט לגמרי בשר בקר. בישול בבית ממוצרי גלם טבעיים הוא גם יותר בריא וגם יותר אקולוגי, וחוסך השלכת אריזות, עטיפות ופסולת פלסטית שאינן מתכלות.
כדאי גם לצמצם את בזבוז המזון, שכן מזון שמושלך לפח גם מבזבז את כל המשאבים שהושקעו בגידול המזון והשיווק שלו, וגם ממלא את המטמנות בפסולת שגורמת ליצירת גזי חממה ולהתחממות האקלים שלנו".
כבר כמה שנים שאני מהרהרת בקשר בין בריאות, אקולוגיה ופמיניזם, ובשיחה על תזונה בת קיימא אני מוצאת שניים מתוך השלושה. אני מחליטה לברר גם לגבי השלישי. "מה הזוית הפמיניסטית של הנושא, לדעתך?", אני שואלת את ד"ר אולנובסקי, שניכר שכבר חשבה על כך בעבר, ולא מתמהמהת בתשובתה.
"לתזונה בת קיימא יש זוית פמיניסטית מעט מעציבה. הנחיות התזונה החדשות של משרד הבריאות מציעות את הדיאטה הים תיכונית כתזונה העדיפה לרוב תושבי ישראל. בין ההמלצות, מובלטת ההמלצה לצרוך מזון שבושל בבית ולא מזון מהיר או מזון תעשייתי מוכן שרק צריך להוסיף לו מים או לחמם במיקרוגל. מצד אחד אני מסכימה עם ההמלצה: אין ספק שמזון טרי בבישול ביתי בריא הרבה יותר וגם טוב יותר לסביבה. מצד שני, נטל הקניות, הבישול והזנת הבית עדיין נופל במרבית הזמן עלינו כנשים. כאמא לשלושה וכאישה עובדת, אני חווה בעצמי את הקושי לבשל ארוחות בריאות ומזינות לילדים שלי. כמו רוב מוחלט של הנשים איתן דיברתי, אני מסתובבת עם תחושת אשם שאני לא מצליחה להאכיל את הילדים שלי במזון שהכי בריא עבורם. וכשאני כן מנסה לקנות ירקות ופירות טריים ולבשל בתדירות גבוהה – אני לא מספיקה לעבוד! זה לא רק מתסכל, אלא גם נהיה קושי עמוק יותר ויותר ככל שלאשה יש פחות משאבים כלכליים, מה שמעמיק את פערי הבריאות בין השכבות הסוציואקונומיות בישראל.
אז מה אפשר לעשות? קניתי סירים גדולים ואני מבשלת לכמה ימים מראש. חלק אני מקפיאה, שיהיה לי תמיד לשלוף מנה בריאה במקרה הצורך. ירקות אני קונה מראש לשבוע שלם מראש, ושולחת את הילדים להשלים מידי פעם במכולת. אנחנו חותכים סלט גדול שנמצא במקרר, ושמים את העגבניות בתחתית כדי שהסלט יישמר לזמן ממושך יותר. ובסוף, אני גם מוותרת לעצמי קצת. אני מבינה שאי אפשר להיות הכל ביחד כל הזמן. אז מידי פעם אני קצת מחפפת, קצת מוותרת, בכל הגזרות, ומנסה להיות מאושרת".
