אחד מהמאמרים היותר מסקרנים שקראתי לאחרונה, ניסה לגשת לשאלה כואבת: מדוע נשים לסביות פונות פחות לבדיקות סקר לזיהוי סרטן צוואר הרחם. הממצא לפיו נשים לסביות פונות פחות מנשים הטרוסקסואליות, כבר היה ידוע ממחקרים קודמים. אבל המחקר המדובר עשה את הדבר הפשוט וההגיוני – הוא הלך ושאל את הנשים למה.
החוקרותים ביקשו לבחון האם יש קשר בין המנעות מהבדיקה, ובין תחושה של אפליה על רקע נטיה מינית, או לזכרונות של אפליה בתוך המערכת הרפואית, ואף התייחסו לחוויה של להיות "בארון" או מחוצה לו.
על סרטן צוואר הרחם
סרטן צוואר הרחם הוא הסרטן השלישי בשכיחותו בנשים בעולם. מדובר בממוצע, כיוון שהוא מהווה אחוז גדול ממקרי הסרטן בעולם השלישי, ודווקא אחוז קטן יחסית בעולם הראשון. זאת בשל בדיקות הסקר שהפכו שגרתיות בעולם המערבי, והורידו משמעותית את מקרי הסרטן.
הרוב הגורף של מקרי סרטן צוואר הרחם נגרם מוירוס הפפילומה, HPV. מדובר בוירוס נפוץ מאד, עם מעל מאה זנים אשר מדביקים בני ובנות אדם. מתוכם, כ-10-20 מדביקים את מערכת המין, ואחרים מדביקים מקומות אחרים בגוף. הזנים הללו מדביקים לא רק נשים, אלא גם גברים, ויכולים ליצור גם יבלות וגידולים של הפין, של פי הטבעת, הלע, הנרתיק והפות.
וירוס הפפילומה
הדבקה בוירוס לא מחייבת חדירה (אם כי חדירה מעלה את אחוזי ההדבקה), ומספיק מגע של איזור באיזור. מסיבה זו, ישנו סיכון להדבקה גם ביחסים לסביים, או ביחסים הטרו/הומוסקסואליים ללא חדירה.
כ-90% ממקרי ההדבקה בוירוס חולפים מעצמם ללא כל הפרעה תוך כמה חודשים, וכ-10% הופכים לזיהום מתמשך. מתוכם, רק חלק יהפכו לנגעים סרטניים. עם זאת, בהתחשב בכך שההדבקה נפוצה כל כך באוכלוסיה, מדובר בלא מעט מקרים שהופכים לסרטן.
היום יש חיסון לוירוס הפפילומה, אשר מפחית משמעותית את מקרי ההדבקה ואת מקרי סרטן צוואר הרחם. החיסון הקיים היום בישראל נקרא גרדזיל 9, והוא מגן מפני 2 זנים הגורמים יבלות ו-7 זנים בסיכון גבוה לסרטן.
זיהוי מוקדם של הוירוס או של נגעים טרום סרטניים
בדיקת הסקר לסרטן צוואר הרחם – או משטח פאפ/HPV – מאפשרת לזהות נגעים טרום-סרטניים, עוד לפני שהפכו לממאירות ממש. בשלב הזה הנזק שנגרם הוא עוד מינימלי, והטיפול קל הרבה יותר מאשר הטיפול בסרטן צוואר הרחם עצמו. הבדיקה מתבצעת על ידי העברת מטוש דק על צוואר הרחם, ובדיקת התאים במיקרוסקופ.
ההמלצות העדכניות ביותר לביצוע הבדיקה פורסמו במרץ 2012 (עדכון: 2018) על ידי ארגון הגניקולוגים האמריקאי (ACOG). ההמלצות לנשים פעילות מינית (או לכל מי שבעל.ת צוואר רחם), לביצוע בדיקת פאפ/HPV:
– בדיקה ראשונה בגיל 25, ללא קשר לגיל תחילת יחסים, וללא צורך בבדיקה לפני גיל זה (שינוי ביחס להמלצות הקודמות)
– מגיל 25 עד 65 – בדיקת HPV כל 5 שנים או בדיקת פאפ כל 3 שנים
– ניתן להפסיק הבדיקות בגיל 65 בהתאם לבדיקות סקר קודמות
כמו כן ישנה המלצה ללכת להבדק במידה וישנם תסמינים של מערכת המין, כמו דימום לאחר מגע מיני, או הפרשות לא רגילות.
רגע, אבל למה נשים לסביות פנו פחות לבדיקת פאפ?
נכון, בואו נחזור למחקר. מדובר במחקר שבוצע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מרילנד. מטרתו הייתה לבחון את הרגלי הפניה של נשים המגדירות עצמן כלסביות, לבדיקות סקר לזיהוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם – בדיקת פאפ. הרקע למחקר היה מחקרים קודמים, שהראו כי שיעור בדיקת פאפ בקהילה הלסבית נמוך ביחס לאוכלוסיית הנשים הכללית, למרות שהסיכון למחלה דומה לסיכון של נשים הטרו'. על מנת לבחון מדוע נוצר המצב, נשלח סקר אינטרנטי, עליו השיבו כ-1000 נשים שהגדירו עצמן כלסביות. 62% מהמשיבות היו נשים שבצעו סקירה באופן שגרתי (מעט נמוך יותר מאשר בקרב נשים הטרוסקסואליות).
הסיבות הנפוצות ביותר לאי ביצוע בדיקת פאפ שגרתית, היו אי קבלת הפניה מרופאה (17.5%) והיעדר רופאה מטפלת (17.3%).
עוד פרמטר שהוכנס למחקר היו תחושת אפליה: עד כמה נשים לסביות חשו כי חוות אפליה ביום-יום ובחיים על רקע נטייתן המינית, ועד כמה חשו כך במסגרת שירותי בריאות ורפואה, אך המחקר לא מצא קשר ברור בין שני הדברים.
לעומת זאת, כן נמצא קשר ברור בנושא קרוב: במחקר עלה כי נשים שחשפו את נטיותיהן המיניות לרופאת המשפחה או לרופאת הנשים, היו בעלות שיעורי סקירה גבוהים יותר מאלו שלא, וזו שאלה מעניינת לבחון מה מהשניים הוא הסיבה ומה התוצאה. כמו כן, מי שידעה שאי ביצוע בדיקת Pap מסכנת לסרטן צוואר הרחם, הייתה גם היא בסבירות גבוהה יותר לסקירה שגרתית.
מה אפשר לשנות?
מסקנות החוקרותים היו כי על מערכת הבריאות להתאים עצמה לקהילת הנשים הלסביות, ולהציע התערבות שמתאימה ופתוחה לקהילה, דוגמת הסברה מכוונת לנשים, והסברה ספציפית לרופאות המטפלות על מנת שיפנו יותר נשים לבדיקה. את החשיבות העקרית נתנו החוקרותים לשיפור התקשורת בין רופאה ומטופלת.
