אסתמה, נזלת אלרגית ודלקת עור אטופית (אקזמה) הן חלק מקבוצת מחלות אטופיות – מחלות דלקתיות שקשורות למערכת החיסון. א.נשים מהקהילה הגאה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות אטופיות. למה? ככל הנראה בשל חשיפות סביבתיות ייחודיות וגורמים התנהגותיים. וכן, גם סטרס.
שכיחות גבוהה יותר של מחלות אלרגיות בקהילה הגאה
בעשור האחרון התרבו המחקרים הבוחנים את בריאות הקהילה הגאה. כחלק מתיקון היסטורי, חוקרות.ים החלו לשאול את הנבדקים לגבי נטיות מיניות וזהות מגדרית, ובכך החלו לתקן את ההטיה ההטרוסקסואלית שאופיינית למחקר הרפואי. כלומר, להימנע מההנחה שכולם סטרייטים אלא אם הוכח אחרת. בין הממצאים, נתגלתה שכיחות גבוהה יותר של מחלות אטופיות בקרב א.נשים שהזדהו כחלק מהקהילה הגאה, בהשוואה לא.נשים שהזדהו כהטרוסקסואלים. למה? קשה לומר בודאות, אך יש כמה מנגנונים משוערים עם תמיכה מחקרית.החיים בעיר
אנשים מהקהילה הגאה נוטים יותר להתגורר באיזורים עירוניים ובפרט בערים גדולות. סביבה זו נוטה להיות יותר ליברלית, עם פחות סטיגמה כלפי הקהילה, ופחות אפליה בתעסוקה ובדיור. עם זאת, הסביב העירונית מובילה גם לחשיפה לא שוויונית לטריגרים סביבתיים שקשורים למחלות אלרגיות: זיהום אויר, חשיפות תעסוקתיות ועישון פסיבי.
הקושי הכלכלי
א.נשים בקהילה הגאה נתקלים לעתים קרובות יותר בקשיים כלכליים. תורמת לכך האפליה בתעסוקה, סיכוי גבוה יותר להיעדר תמיכה משפחתית, וההגבלות החוקיות על נישואין, זוגיות והקמת משפחה. הקושי הכלכלי, לצד החשש מהומופוביה, מוביל לנגישות ירודה לשירותי בריאות. הוא גם עשוי להתבטא בבחירה במזון זול ומתועש, ובדרגות סטרס גבוהות יותר. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.
הסטרס
א.נשים מהקהילה הגאה חשופים לאורך החיים לאפליה ולאלימות ישירה או עקיפה. הללו מלווים בסטרס כרוני שאופייני לקבוצות מיעוט, ונקרא minority stress. ידוע שסטרס, ובפרט סטרס כרוני, משפעלת את מערכת החיסון וקשור לשכיחות גבוהה של אלרגיה ומחלות אטופיות. ממצאים דומים אפשר למצוא גם אצל קבוצות מיעוט אחרות, ובפרט מיעוטים אתניים.
משקל ואורחות חיים
מחקרים סטטיסטיים מראים שיעורים גבוהים של השמנה בקרב נשים מהקהילה הגאה, ובפרט נשים לסביות. האמת היא שזה לא רק רע – נשים לסביות מדווחות על דימוי גוף חיובי יותר, וצורך נמוך יותר להיענות למודלים של רזון. אבל לעודף משקל ולהשמנה יש משמעות פיזיולוגית: רקמת השומן היא בעלת תפקוד הורמונלי ודלקתי – אשר מעלה את הסיכוי למחלות אלרגיות. זה נכון במיוחד כאשר ההשמנה מלווה בתזונה לא מאוזנת ובמיעוט פעילות גופנית.
גזירת גורל?
ובכן, לא. המחקרים שצוטטו מעלה בעיקר מתארים מצב קיים. גם אם המחקר לא משנה את המציאות, עצם הידיעה היא צעד בדרך לשינוי. אי השוויון בבריאות פוגע בקהילה הגאה במגוון דרכים (איך עוד? הנה עוד דוגמאות). תיקון האפליה בדיור ובתעסוקה, והפחתת הסטרס שלוחץ על א.נשים מהקהילה, צריכים להיות שאיפה עיקרית בדרך לשוויון גם בבריאות.
