חלק משמעותי מהתפיסה הפמיניסטית הוא כבוד האדם, ועקרון החירות והאוטונומיה על הגוף. חוק זכויות החולה עוסק בדיוק בעניינים האלה בתוך הגבולות של הטיפול הרפואי, ולכן חשוב להזכיר אותו כשמדברות על רפואה פמיניסטית ועל רפואה בכלל.
כהערת אגב, לשון החוק נוקטת לשון זכר, והיחידות המוזכרות בלשון אשה הן אחיות ומיילדות. עם זאת, ברשותכן/ם, ומבלי לפגוע במחוקק/ת, אכתוב בלשון אשה מטעמי נוחות (טוב, וחתרנות 😉 ). פרט לכך סעיפי החוק יובאו כאן כלשונם וללא שינוי.
חוק זכויות החולה נחקק בשנת 1996 (תשנ"ו) לאחר כתשע שנות עבודה. המדינה הראשונה שחוקקה חוק דומה בגבולותיה הייתה פינלנד, בשנת 1992. מטרתו, כפי שהחוק מכריז, היא להסדיר את זכויות האשה המבקשת או המקבלת טיפול רפואי, ולהגן על כבודה ועל פרטיותה.
לא מעט ביקורת הועברה על החוק לאורך השנים, אך אנו ניגע רק בחלק מהנושאים, שלדעתי חשוב למטופלות/ים להכיר: הזכות לטיפול רפואי, נושא ההסכמה מדעת, וקבלת מידע רפואי. נושאים אלה מרכיבים חלק נכבד מהקשר הטיפולי, ורלוונטיים ברמה השגרתית.
הזכות לטיפול רפואי
פרק "הזכות לטיפול רפואי" הוא השלישי בתוך חוק זכויות החולה, ובו מוגדרים כללים בסיסיים של שוויון, חירות, כבוד ופרטיות.
אחד הסעיפים הראשונים בו נוגע לאיסור אפליה בין מטופלות, ובין השאר מפרט אפליה על רקע דת, גזע, מין, לאום, נטיה מינית ועוד:
איסור הפליה
- (א) מטפלת או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופלת למטופלת מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה.
(ב) אין רואים הפליה מטעמי גיל לפי סעיף זה כאשר ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים.
סעיף אחר בפרק, מגדיר את זכות המטופלת לדעת מי הן בעלות התפקידים המטפלות בה, כשבכל מוסד רפואי ישנם הסדרים שבאים למלא את הסעיף הזה, דוגמת תגי שם ומדים אופייניים לכל תפקיד.
מידע בדבר זהות המטפלת
- (.א) מטופלת זכאית למידע בדבר זהותה ותפקידה של כל אדם שמטפלת בה
(ב) המנהלת הכללית תקבע הוראות בדבר דרכי הזיהוי של מטפלת ושל עובדת מוסד רפואי.
בסוגריים אוסיף כי אמנם הדבר לא מחויב בחוק, אבל לדעתי סביר כי נשות הצוות יזדהו גם בעל פה כשזהותן לא מובנת מאליה. הדבר אולי פחות קריטי כשפוגשות רופאה בתור קבוע מראש במרפאה, אבל רלוונטי במסגרת בית חולים או מסגרות גדולות אחרות, כשהצוות מתחלף לעתים קרובות, וכשבטיפול מעורבות נשות מקצוע רבות ומתפקידים שונים.
דעה נוספת
-
מטופלת זכאית להשיג מיוזמתה דעה נוספת לענין הטיפול בה; המטפלת והמוסד הרפואי יסייעו למטופלת בכל הדרוש למימוש זכות זו.
לפי החוק, לכל מטופלת שמורה הזכות לקבל חוות דעת רפואית נוספת. עם זאת, חשוב להדגיש שקבלת חוות הדעת תתקבל לפי בקשת ויוזמת המטופלת ולא כחובה של המוסד הרפואי. בנוסף, במידה ואין איזשהו הסדר כספי (לדוגמא מול קופת החולים), הייעוץ הנוסף יהיה במימון המטופלת, ולא מדובר בהכרח בייעוץ בחינם. לרבות מקופות החולים יש הסדרים ברורים המאפשרים למבוטחות לממש את זכותן לחוות דעת שכזו.
המוסד הרפואי צריך לסייע למטופלת לקבל את חוות הדעת הנוספת. דוגמה לכך היא לאפשר ליועצת חיצונית להגיע לייעוץ אצל מאושפזת, או למסור מידע רפואי למטופלת, כדי שתוכל להציגו בפני מי שעמה בחרה להתייעץ.
ולבסוף, פרק "הזכות לטיפול רפואי" מגדיר קווים חשובים בנוגע לשמירה על כבוד ועל פרטיות המטופלות. החוק לא נוגע בפרטים הקטנים ולא מסביר כיצד לבצע זאת, אלא מעגן את הצורך הכללי בשמירה על כבוד ועל פרטיות ומעניק את האחריות לכך למנהלת המוסד הרפואי.
שמירה על כבודה ופרטיותה של המטופלת
- (א) מטפלת, כל מי שעובד בפיקוחה של המטפלת וכן כל עובדת אחרת של המוסד הרפואי ישמרו על כבודה ועל פרטיותה של המטופלת בכל שלבי הטיפול הרפואי.
(ב) מנהלת מוסד רפואי תקבע הוראות בדבר שמירה על כבודה ועל פרטיותה של המטופלת הנמצאת במוסד הרפואי.
הסכמה מדעת לטיפול רפואי
הפרק הרביעי בחוק, "הסכמה מדעת לטיפול רפואי", עוסק בנושא מרכזי באתיקה הרפואית.
הסכמה מדעת היא זכותה של המטופלת לקבל החלטה בנוגע לטיפול/הבירור הרפואי שתקבל, לאחר שניתן בידיה המידע הרלוונטי, כשלבסוף תוכל לבחור אם להסכים או לסרב לקבלת הטיפול. הסכמה מדעת מבטאת את האוטונומיה של המטופלת על גופה ועל חייה.
פרק ההסכמה מדעת מבטא הלך רוח חדש יחסית בעולם הרפואה, שהפך מקובל במהלך המאה העשרים. לפני תקופה זו, היחסים המקובלים עם המטופל/ת היו יחסים פטרנליסטיים, מתוך הנחה שהרופא/ה תקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבור מטופליה. יש מטופלות שעדיין מעדיפות את הגישה הזו, וגם בחירה זו היא לגיטימית לחלוטין, כל עוד נעשית מרצון ולא מכורח. היום הגישה המקובלת היא זו שנותנת למטופלת את האחריות והזכות לבחור עבור עצמה, לאחר שקבלה מידע מתאים שיעזור לה לקבל את ההחלטה.
הסכמה מדעת לטיפול רפואי
- (א) לא יינתן טיפול רפואי למטופלת אלא אם כן נתנה לכך המטופלת הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.
(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, תמסור המטפלת למטופלת מידע רפואי הדרוש לה, באורח סביר, כדי לאפשר לה להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –
(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבה הרפואי של המטופלת;
(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;
(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;
(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;
(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.
(ד) …
המשך פרק ההסכמה מדעת דן בעניינים הטכניים של מתן ההסכמה (מתי בכתב, מתי בעל פה) ובמקרים יוצאי דופן כטיפולי חירום או הסכמה דרך בא/ת כח של המטופלת. למרות חשיבותם, לא יפורטו כאן בשל המורכבות המשפטית.
הרשומה הרפואית והמידע הרפואי
הרשומה הרפואית של כל מטופלת היא למעשה המידע הרפואי הנוגע אליה, כפי שמתועד במערכות של המוסדות הרפואיים בהם טופלה. בעבר היה מדובר ברשומה פיזית ממש, אך כיום הרשומה הרפואית מורכבת גם ממידע כתוב ומודפס, וגם מרשומות ממוחשבות שונות.
הרשומה הרפואית נכתבת, מנוהלת ונשמרת על ידי הגורמים המטפלים, אך לפי החוק, למטופלת עצמה שמורה הזכות לצפות ברשומה, ולקבל מידע והעתקים ממנה הנוגעים לבריאותה.
הרשומה הרפואית מורכבת מתיעוד מפגשים עם רופאות ועם נשות מקצוע אחרות (דוגמת אחות, פיזיותרפיסטית ועוד), תיעוד תוצאות בדיקות שונות (בדיקות מעבדה, הדמיה וכדומה), ותיעוד טיפולים שונים (תרופות, ניתוחים וכו').
זכות המטופלת למידע רפואי
- (א) מטופלת זכאית לקבל מהמטפלת או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליה.
(ב) חברה בצוות המטפל רשאית למסור למטופלת מידע רפואי בתחום עיסוקה בלבד ובתיאום עם האחראית על הצוות.
(ה) …
על הצוות המטפל חלה "חובת סודיות וחסיון רפואי" כך שהמידע הרפואי הנוגע למטופלת ישמר בסוד מפני גורמים זרים אלא אם המטופלת בקשה אחרת או נתנה את הסכמתה. נשות המקצוע השונות שמטפלות באשה, יכולות להעביר ביניהן מידע רפואי בנוגע למטופלת, כשהדבר נחוץ לצורך המשכיות הטיפול (למשל רופאה ואחות המשתפות מידע, כל אחת מתחומה, כדי לקבל תמונת מצב כוללת, ולקבל החלטות מתאימות למצב המטופלת).
החובה לסודיות חלה גם על העברת מידע בעל פה, וגם על העברת רשומה רפואית כתובה.
שמירת סודיות רפואית
- (א) מטפלת או עובדת מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופלת, שהגיע אליהן תוך כדי מילוי תפקידן או במהלך עבודתן.
(ב) מטפלת, ובמוסד רפואי – מנהלת המוסד, ינקטו אמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדות הנתונות למרותן ישמרו על סודיות העניינים המובאים לידיעתן תוך כדי מילוי תפקידן או במהלך עבודתן.
מסירת מידע רפואי לאחר
- (א) מטפלת או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי לאחר בכל אחד מאלה:
(1) המטופלת נתנה את הסכמתה למסירת המידע הרפואי;
(2) חלה על המטפלת או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי;
(3) מסירת המידע הרפואי היא למטפלת אחרת לצורך טיפול במטופל;
(ג) …
החובה לסודיות באה לשמור על פרטיות ועל כבוד המטופלת לא רק בפני זרים, אלא גם מפני קרובי משפחה. למטופלת נשמרת תמיד הזכות לפרטיות, גם בפני הוריה, ילדיה, בן/בת הזוג ואחרים, אלא אם הסכימה למסירת המידע, או שמדובר במקרה המוגדר לפי חוק (קטינה/אפוטרופסות/אחר).
כאמור, כתבתי כאן רק על סעיפים מסוימים מתוך החוק, ומי שמעוניינת בקריאה נוספת יכולה לעיין בנוסח המלא (קישורים מטה, או בגוגל 🙂 ). לדעתי ההיכרות עם רוח החוק חשובה לצורך קשר טיפולי טוב ומכבד, וראוי ששני הצדדים יהיו מודעים לזכויות המטופלת.
לא אוכל לסיים את הכתיבה על זכויות החולה, מבלי להזכיר בפסקה אחת גם את זכויות הצד המטפל:
בתקשורת מתפרסמים יותר ויותר מקרים של אלימות כלפי צוות רפואי, ואני יכולה להעיד (כמו רבות מחברותי למקצוע) שמה שמגיע לתקשורת הוא רק קצה הקרחון של אלימות מילולית ופיזית, שכבר כמעט הפכה להיות שגרה. ברוח זכויות האדם, הכבוד ההדדי והסובלנות, חשוב שיכלל גם הצוות המטפל. כעס ותסכול לנוכח המערכת הם לגיטימיים ומובנים, בייחוד ברגעים של מצוקה או מחלה, אבל הפנייתם דרך אלימות כלפי הצוות המטפל לא צריכה להתקבל בסובלנות. גם הצוות המטפל, כמו כל בני/ות האדם, ראוי ליחס אנושי בסביבה נקיה מאלימות.
חוק זכויות החולה – ויקיפדיה:
חוק זכויות החולה – לצפיה באינטרנט:
http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/133_001.htm
חוק זכויות החולה – קובץ להורדה:
האגודה לזכויות החולה בישראל:
http://www.patients-rights.org/
