צריבה מציקה במתן שתן, צורך תכוף להשתין, ואז, לאחר ריצה בהולה לשירותים – בקושי יוצא משהו. נשמע מוכר? אם כן, כנראה שמתישהו סבלת מדלקת בדרכי השתן (Urinary Tract Infection, UTI). זהו אחד הזיהומים השכיחים בקרב נשים (*הערה מטה). מעל 50% מהנשים הבוגרות יסבלו מזיהום כזה לפחות פעם אחת. כן, לפחות, כי גם זיהומים חוזרים נפוצים מאד.
אנטומיה רגישה: המסע ליצירת דלקת
מערכת השתן (איור למטה ⬇️) מורכבת מחלקיה העליונים – הכליות והשופכנים – שמתנקזים אל החלקים התחתונים: שלפוחית השתן והשופכה שממנה השתן מופרש החוצה מהגוף. מרבית הזיהומים נגרמים מחיידקים המטפסים במעלה השופכה, רובם חיידקי צואה שמגיעים מפי הטבעת. בנשים לא מדובר במסע ארוך במיוחד עבור חיידק הרפתקני. פי הטבעת, הנרתיק ופתח השופכה כולם קרובים למדי, והדרך קצרה יחסית בין פתח השופכה אל שלפוחית השתן, משהו כמו 4 ס"מ.
הזיהום השכיח ביותר נקרא ציסטיטיס, זיהום של השלפוחית. כשאינו מטופל בזמן הוא עלול להמשיך ולטפס אל אגן הכליה ולגרום לדלקת שנקראת פיאלונפריטיס. התסמינים המרמזים על ציסטיטיס הם צריבה במתן שתן, ובפרט בסוף ההשתנה, מלווה בתחושת דחיפות ותכיפות בהשתנה. לעתים ישנו גם כאב בטן תחתונה מציק. הופעה של חום, צמרמורת, בחילה או הקאה כבר יכולים לרמז על דלקת של הכליה, ומחייבים פניה מהירה לבדיקה רפואית.
כאמור, מרבית הזיהומים נגרמים מחיידקי צואה המגיעים מפי הטבעת. אך מלכתחילה מה מביא אותם לשם? בעיקר יחסי מין, ובעיקר כאלה עם חדירה, שמסייעת לחיידקים להתקדם אל איזור הנרתיק והשופכה. אגב, העובדה שהדלקת קשורה ליחסי מין לא הופכת אותה למחלת מין, או לזיהום המועבר במגע מיני, שם מדובר בחיידקים מסוגים אחרים.
אגב יחסי מין, בגלל שהשופכה מתחבאת בין שפתי הפות, גם לנרתיק יש תפקיד ביצירת הדלקת. יובש נרתיקי, למשל, גורם לכך שיש יותר פציעות קטנטנות שמגבירות סיכון לזיהומים. גם ירידה באוכלוסיית החיידקים "הטובים" בנרתיק, שנקראים לקטובצילי, קשורה לעליה בזיהומים בדרכי השתן. היובש והירידה בלקטובצילי יכולים להיגרם מסיבות שונות. בין הסיבות השכיחות נמצאים שינויים של גיל המעבר, אמצעי מניעה הורמונליים כמו גלולות או טבעת, רחצה תכופה עם סבונים אינטימיים, ושימוש בתחתוניות סינתטיות ובקוטלי זרע.
אבחנת דלקת בדרכי השתן
בדיקות שונות יכולות לעזור באבחנה של זיהום. הבדיקה הזמינה ביותר היא בדיקת סטיק, בדיקת השתן עם מקלון שנותן רמזים לקיום זיהום. למשל הימצאות תאי דלקת ו/או דם בשתן, או קיום ניטריטים, שהם תוצר של זיהום חיידקי. בדיקות נוספות הן בדיקת שתן כללית ובדיקת תרבית שתן, שגם יכולה לזהות באילו חיידקים מדובר ולאיזו אנטיביוטיקה הם רגישים.
הטיפול בזיהומי שתן מתבסס בעיקר על אנטיביוטיקה, ובהמשך על מניעת זיהום חוזר. הטיפול האנטיביוטי מגוון, ונע מטיפול חד פעמי ועד טיפול של כמה ימים, בהתאם לחומרת הזיהום, לסוג החיידק ולהעדפות המטופלת. אגב, יש מקרים ספציפיים בהם מומלץ לטפל בזיהומי שתן גם אם אין תסמינים. המשמעותי מביניהם הוא הריון, שבו יש סיכוי גבוה יותר לסיבוכי זיהום, שעלולים לסכן את האם ואת העובר.ית.
ומה לגבי דלקות חוזרות?
ההגדרה של דלקות חוזרות היא 2 אירועים בחצי שנה, או 3 בשנה. מה שקורה לכ-30% מהנשים לאחר זיהום ראשון. ברוב המקרים זהו זיהום חדש ולא זיהום קבוע שהתעורר. עם זאת, אם עוד לא עברו שבועיים מהאירוע הקודם כדאי לברר גם אפשרות של זיהום מתמשך.
לדלקות נרתיק ולדלקת בדרכי השתן עשויים להיות תסמינים דומים, וקל להתבלבל ביניהן. לכן, לפני מתן אבחנה של דלקות חוזרות בדרכי השתן, רצוי לוודא מהם התסמינים, ולתמוך באבחנה באמצעות בדיקות שתן. איך ניתן בכל זאת להבדיל? דלקת בדרכי השתן לרוב מעוררת צריבה רק בזמן השתנה, ובמיוחד בסוף הזרם, בזמן שבדלקת נרתיק הגירוי לא בהכרח קשור להשתנה. דלקות נרתיק מלוות לעתים קרובות דם בגרד, גירוי של שפתי הפות, ולעתים גם הפרשה.
גורמי הסיכון לדלקות חוזרות דומים לגורמים לדלקת בודדת, פלוס עוד כמה. לפעמים מדובר בנטיה ביולוגית של היצמדות חיידקי צואה לתאי הנרתיק ומערכת השתן, או מבנה אנטומי של מרחק קצר בין הנרתיק ופי הטבעת. אצל חלק מדובר בתכונה משפחתית, ושווה לברר אם גם לאמא היו זיהומים חוזרים בדרכי השתן. גם בעיות בתהליך ההשתנה מעודדות זיהומים, ואחת הסיבות השכיחות היא צניחת אגן, שלעתים מקשה על פינוי מלא של השתן. זו, אגב, עוד בעיה שכיחה בגיל המעבר. גם סוג החיידק משמעותי לתדירות הזיהומים, וישנם חיידקים שנוהגים ליצור יותר דלקות מאחרים.
האם ניתן למנוע זיהומים בדרכי השתן?
לפחות בחלקם, כן. הבסיס למניעה הוא בהרגלי חיים. למשל, "שטיפת" החיידקים במורד השופכה על ידי שתיה מספקת במהלך היום והשתנה לאחר יחסי מין. לאחר מתן שתן, מומלץ לנגב מקדימה לאחור, כדי לא לתת טרמפ קדימה לחיידקים מפי הטבעת. הללו לא הוכחו מחקרית מעולם אבל מומלצים תמיד. עוד שיטות הן הסרת גורמים שמעודדים דלקת. למשל, לטפל ביובש נרתיקי או ברצפת האגן, ולהימנע משטיפות אינטימיות, ומתחתוניות ובדים סינתטיים.
מיץ חמוציות אמנם התפרסם כבעל יכולות מניעה וטיפול, אך יעילותו הוכחה רק בתנאי מעבדה ולא "בחיים האמיתיים". ובכל זאת נראה שיש בו תועלת, ובעיקר בסוכר אשר מפריע לחיידקים להקשר לדרכי השתן. אם ליטרים של חמוציות לא באים טוב בבטן, אפשר ליטול כדורים המכילים סוכר בשם די-מנוז. הסוכר אמור להפריע לחיידקים להיצמד ולטפס בדרכי השתן. פרוביוטיקה, ובמיוחד כזו שמכילה לקטובצילי, עשויה גם היא לעזור במניעה, אם כי המחקר פחות חד משמעי לגביה.
ומה לגבי אנטיביוטיקה מניעתית? זה אפשרי כשמדובר בזיהומים חוזרים, והוא בהחלט יעיל. אפשרות אחת היא נטילה מדי יום, ושניה היא נטילה רק סביב סקס. עם זאת, בשל חסרונותיו, רצוי להגיע אליו רק לאחר מיצוי השיטות האחרות, או אם יש חובה רפואית. איזה חסרונות? תופעות לוואי לטווח הקצר והארוך, פגיעה בחיידקים הטובים בגוף, ויצירת חיידקים עמידים. כשבוחרות אנטיביוטיקה, חשוב להתייחס גם לסיכוי להריון מתוכנן או לא מתוכנן, כיוון שחלק מהסוגים אסורים בהריון.
* במילה נשים הכוונה לנקבות ביולוגיות אחרי גיל ההתבגרות. הבחירה היא תרגום של המאמרים המקוריים המבלבלים בין מין למגדר. עם זאת, המידע רלוונטי לנקבות ביולוגיות מכל המגדרים.
Recurrent urinary tract infection in women
2 Responses
מאוד ממליצה על די-מאנוז (יש כל מיני חברות שמוכרות, אחת תחת השם פמינוז). תוסף שהציל את חיי – הקלה ממש תוך חצי שעה.
אני מסכימה, הוא והמקבילות האחרות מעולים בעיני.