גם השנה מקדיש העולם את חודש ספטמבר למחלת האלצהיימר, במטרה ללמד אודות המחלה, לתקן תפיסות שגויות ולהעלות מודעות. אך מנקודת המבט שלי, אחת הזויות הפחות מדוברות היא דווקא מקומן של נשים החיות עם אלצהיימר. נשים אשר חיות איתה בגופן או בשכלן, או חיות איתה בביתן, כשמדובר באלצהיימר בבן או בבת משפחה.
אלצהיימר שכיחה פי 2 בנשים אל מול גברים, והתקדמותה בנשים מהירה יותר. מהלכה ארוך ואיטי, ומתאפיין בירידה בזכרון, בהתמצאות ובכישורי חיים שונים, עד פגיעה בשיפוט ושינוי באישיות. המחלה פוגעת בהדרגה בעצמאות של מי שלוקה בה, עד הגעה לתלות במטפל או במטפלת. למרות המנגנון שאחראי ליצירת המחלה אינו ברור, ניתן להצביע על כמה גורמים המעלים את הסיכון לחלות בה.
אך הנטל במחלה לא נופל על כתפיהן של נשים רק בתור חולות במחלה, אלא גם כמטפלות. נשים רבות מטפלות בחולה או בחולת אלצהיימר במשפחה, דוגמת הורה או בן/בת זוג, והעומס הרגשי והפיזי הכרוך בטיפול הוא עצום. מחקרים שעוסקים בנושא מציגים תמונה נוגעת ללב של נשים אשר סועדות בן או בת משפחה, וכיצד הדבר משפיע על בריאותן שלהן.
אם הנושא מעניין אתכן/ם ותרצו להרחיב בקריאה על אלצהיימר ונשים, ניתן לעשות זאת ממש כאן:
לכתבה "אלצהיימר: לזכור את הנשים" שפרסמתי ב-09/2015.
בברכת בריאות שלמה ושווה,
ליאור.