ד"ר שרון שחם, נשיאת קריופארם הבינלאומית, מייצרת אווירה ייחודית בחברת הפארמה שאותה ייסדה. בראיון ללבריאותה היא מספרת על הישגיה של התרופה החדשנית שפיתחה, כיצד גיוון אנושי תרם להצלחת קריופארם, מה היא מייעצת לנשים יזמיות ומה החלום שמלווה אותה בדרך. כתבה מאת ד"ר ליאור ברוך
ד"ר שרון שחם מתעוררת לבוקר קריר בבוסטון. ערב שיחתנו זכתה בפרס יזמית השנה של ניו אינגלנד, אחת מתוך 3 נשים ו-11 גברים. זו לא הפעם הראשונה בה היא זוכה להכרה כמדענית ויזמת ברשימה יוקרתית, כשרק בשנה שעברה זכתה בפרס ממציאת השנה של NYIPLA, האשה הראשונה שזוכה בפרס אחרי יותר מעשור. "תמיד מרגש לקבל הכרה", היא אומרת. "הזכיה מחזקת את תחושת האחריות שלקח לי שנים לקבל כאשה, וכמנטורית. לעובדים ולעובדות שלי זה מאד חשוב".
ד"ר שחם, 49, היא המייסדת של חברת קריופארם הבינלאומית, בה היא מכהנת כנשיאה וכמדענית ראשית לצד שותפה לחיים, ד"ר מייקל קאופמן. סלינקסור, התרופה שפיתחה, אושרה בשנה האחרונה לשימוש בטיפול בשתי מחלות ממאירות – מיאלומה נפוצה ולימפומה של תאי B. זו התרופה הראשונה והיחידה עד כה שעובדת דרך עיכוב XPO1, המשנע חלבונים החוצה מגרעין התא. מחקר בינלאומי בהשתתפות מרכזים רפואיים בישראל, בחן לאחרונה האם סלינקסור עשויה לשמש גם לטיפול בחולי קורונה קשים. על אף שהמחקר לא השיג את התוצאים הרצויים, הוא עזר להדגים את הפוטנציאל האנטי-דלקתי של התרופה.
ראיון הוידאו שלנו חוצה אוקיינוס ומתקיים על רקע אור בהיר של טרום-זריחה.
את דוגלת בגלוי בשוויון הזדמנויות. נשים מהוות יותר מ-50% מכוח האדם בקריופארם, עם ייצוג נשי גדול בהנהלת החברה.
זה משהו שאני והנשים האחרות בהנהלה תמיד חושבות עליו, וזה לא פשוט. חלק גדול מבניית הנהלה היא להשתמש בנטוורק. לנו כנשים יש נטוורק נשי, ויותר מאוזן מגדרית. כל אשה שנכנסת להנהלה מרחיבה את הנטוורק ומגדילה את המאגר הנשי לעמדות הנהלה.
בנוסף, אנחנו משקיעות במנטורינג לנשים בדרג הביניים של ההנהלה. זו הקפיצה שיותר קשה לנשים, שבה נשים חייבות להשתמש בנוצות שלהן. בעבודה עם נשים יש פחות אגו, אבל עדיין חשוב להוכיח את עצמך. בהכללה, אם אשאל אשה מה מצב הפרויקט היא תגיד לי במה היא צריכה להשתפר, ואם אשאל גבר הוא ידגיש את ההישגים עד עכשיו. זה הבדל גדול כשצריך להנהיג אנשים אחרים, להראות התקדמות ולהוכיח. בשלב הזה יש חשיבות למנטורינג מצד מנהלות בכירות.
נשים שמצטרפות להנהלה גם מהוות השראה, לראות נשים מצליחות מעודד את העובדות להילחם ולא לוותר.
ד"ר שחם נולדה ברעננה, שירתה כקצינה בחיל הים ולמדה באוניברסיטת תל אביב לתואר הראשון בכימיה, לתואר השני בביוכימיה ופיזיקה חישובית ולתואר מאסטר במנהל עסקים. היא אם לשלושה ילדים. את קריופארם הקימה ב-2008, כמה שנים לאחר שהעבירה את מקום מגוריה לארצות הברית. לחברה יש 320 עובדים ממדינות מוצא שונות המדברים 20 שפות, ונושא המגוון המגדרי והאתני חוזר לאורך שיחתנו.
את חושבת שהגיוון האנושי הזה מקושר להצלחת החברה?
אני חייבת לחשוב שכן. לפחות האישור הראשון (של התרופה) לא היה קל, ואני חושבת שגם התרבות הישראלית עזרה – כשכל ההנהלה הראשית מתקבצת סביב מטרה, תומכת ודוחפת. האווירה של "אין משימה בלתי אפשרית" קיימת בחברה, ובמקרה הזה אני חושבת שזו הייתה הישראליות. וכמובן שהתרופה עבדה, שזה תמיד עוזר (צוחקת).
יש לי עובדת שאחראית על האינטרקציה עם ה-FDA, כך שעבודת אישור התרופה היא בעצם שלה. היא נוצריה מאמינה. ברגעים קשים היא הייתה תופסת אותנו, לא משנה מה אנחנו, שמה אותנו במעגל, היינו אוחזים ידיים והיא הייתה עושה תפילה. לא תפילה לאלוהים שלה או שלנו, אלא כל אחד ברגע של ריכוז עם עצמו. זה עזר ברגעים הקשים, וזה כן משהו שנשים עושות. כך שהיו אלמנטים של משפחה. יש תרבות ייחודית בחברה.
בעבר אירגנתם מפגש של עובדים ועובדות מקריופארם עם מטופלים ומטופלות בסלינקסור. גם זה נראה צעד יוצא דופן, לפחות מהצד.
אנחנו לא שוכחים בשביל מי אנחנו עובדים. זה קורה גם כי מייקל הוא רופא, אבל גם כי מה שעוזר לי במקומות קשים זה לחלום. ועבורי החלום לא היה שה-FDA יאשר את התרופה, אלא לפגוש חולה, אדם שהמחלה שלו מטופלת בידי סלינקסור.
בפעם הראשונה שזה קרה רעדו לי הידיים. ההשפעה של זה על העובדים היא מדהימה. כי אוקיי, לנו קשה? את רואה את המלחמה של החולים, שאנחנו שולחים לבדיקות דם, ומתזזים אותם, והם נלחמים בתופעות לוואי, ולא תמיד התרופות עובדות. והם שורדים את כל זה בתוך המאבק, אז זה מעורר בך ענווה. החולה האחרונה שפגשנו הייתה אשה מדהימה שקיבלה 27 תרופות לפני סלינקסור. והיא אמרה, אני פה בזכותכם. זה מחזיק אותנו לחודשים.
לפני שבוע דיברנו עם אשה שחלתה גם בסרטן הרחם וגם בסרטן שחלות, ונמצאת בהפוגה של המחלה. היא סיפרה איך זה להיות אשה שחורה בתוך הסיפור הזה, וזה צד שאף פעם לא שמענו. מה את עושה כשאין לך ביטוח בריאות ויש לך סרטן? איך החיים נראים? חשוב לקבל את החיים האמיתיים, ולא את החיים של הבועה. זה נשאר איתנו ועם העובדים לכל השבוע.
רפואה מגדרית מתחילה לתפוס מקום חשוב בשדה הרפואי. באיזה אופן יש התייחסות למין ולמגדר במחקר הקליני לדעתך?
לא מספיק. אנחנו כן רואים השתתפות זהה של נשים ושל גברים במחקרים קליניים בארצות מערביות, אבל אנחנו לא תמיד בונים את מערכות התמיכה המתאימות. הרבה פעמים תראי חולה מבוגר, בן שמונים, ואשתו לידו. יסבירו לה הכל, על התרופות שלו, מתי הוא ייקח, אם תהיה לו בחילה. ואת יכולה לקבל תמונת מצב מדויקת לחלוטין, בזכות מי שבאה איתו. זה לא תמיד ככה כשהחולה היא אשה וה-caregiver הוא גבר. זה לא שלא מביאים אותן, או לא דואגים להן, אבל צריך לוודא שנשים מקבלות סיוע. להיות חולה מבוגרת זה מאתגר.
במחקר שלכם, ראיתם הבדל בין המינים מבחינה פרמקולוגית?
אנחנו רואים מעט הבדל, ויש לנו מספר מחקרים שבהם התוצאות יותר טובות בנשים. יש לזה מספר סיבות. למשל שהמשקל שלהן נמוך יותר, אז באופן יחסי הן מקבלות יותר תרופה. כשמבודדים רק את המין לא רואים הבדל, אז סביר שזה קשור למשקל. אני גם טוענת, וכולם צוחקים עלי, שנשים נושאות יותר טוב את תופעות הלוואי, אבל אין לי שום הוכחה לזה (צוחקת).
סיפרת בעבר שיצאת לדרך "חמושה ב-80 מבחנות בתוך מקרר ביתי, וקומץ חברות וחברים שהתנדבו למטרה". עשור לאחר מכן ואת עומדת בראש חברה בינלאומית, עם תרופה שנמצאת כבר בשימוש קליני. מה את יכולה לומר לנשים שנמצאות בתחילת דרכן ושואפות לחולל מהפכות דומות?
קודם כל, צריך לחלום. אני שואלת עובדות חדשות שלי מה הן רוצות שיהיה הטייטל שלהן בעוד חמש שנים. לא בהכרח בתוך קריופארם, גם בחברה אחרת. מה אתן רוצות שיהיה כתוב? מה שזה יהיה, תגידו לי, זו האחריות שלי לעזור לכן להגיע לשם.
עובדות ועובדים צריכים לבטוח שכשהם נותנים לי שנים מחייהם, אנחנו משתמשים בזמן הזה לא רק להשיג את מטרות החברה אלא גם את המטרות של הקריירה שלהם. דיברתי לאחרונה עם עובדת שנמצאת בקבוצה אחת, ורוצה בכלל להגיע למקום אחר. עכשיו כשאני יודעת זה עושה לי את החיים מאד קלים, והיא לא צריכה להיות מודאגת כל הזמן. את מצפה ממקום העבודה שידאג להתפתחות המקצועית שלך, ואני מקבלת את האחריות הזאת בשתי ידיים.
דבר נוסף הוא שצריך גם לדעת לבקש עזרה, ולא לפחד לתת. כשהתחלתי עבדו איתי כעשרים אנשים שלא היה לי מה לתת להם – אז נתתי להם אופציות בחברה. כדאי לזכור שחלק קטן מעוגה גדולה שווה יותר מחלק גדול מעוגה קטנה. יש מייסדי חברות ששומרים מאד על המניות שלהם ואני חושבת שזו טעות, במיוחד בפרויקט גדול.
והדבר השלישי, שאני לא עשיתי, זה ליצור לעצמך קבוצת תמיכה טובה. כי זה מקום מאד בודד, והבדידות ארוכה. כדאי להסתובב עם יזמים ויזמיות אחרים, לשמוע ולדבר על הקשיים. זה עוזר.
מה היה החלום שלך, בתחילת הדרך?
החלום שלי היה לראות את המטופל הראשון שחי בגלל סלינקסור, חלום שלקח שבע שנים. והחלום הבא? הייתי רוצה לפתח תרופה לאלצהיימר. חקלאות בישראל זה משהו שאני ממש חולמת עליו, לפתח טכנולוגיות לחקלאות. הייתי רוצה גם להקים חממה ליזמים ויזמיות אחרים.
