מפתח Soul מלמדת עיבוד פוסט טראומה דרך המוזיקה

שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
יפעת גרינולד כהן יזמה את תכנית 'מפתח Soul' שמשלבת לימודי מוזיקה בתהליך השיקום מפוסט טראומה. מאת ד"ר נגה שיפמן

60 משתתפים ישנם במפתח Soul – תכנית המשלבת בקונסרבטוריון נפגעי ונפגעות פוסט טראומה משירותי הבטחון, כחלק מתהליך שיקומי. בעזרת מלגת לימודים, מקבלים המשתתפים שיעורים פרטיים, השתתפות בכיתות אמן והעשרה מוזיקלית עם שורה מכובדת של אמנים ואמניות שהתנדבו לתכנית. ד"ר נגה שיפמן שוחחה עם יוזמת התכנית יפעת גרינולד כהן, אשר נפצעה בעצמה באורח קשה בתאונת האימונים "אסון צאלים א'" בשנת 1990, כשהייתה חיילת בת 19.

יפעת, נעים להכיר. אשמח שתספרי על עצמך.

אני יפעת גרינולד כהן, נשואה ואמא ל-4 ילדים, פסיכולוגית קלינית במרפאה של משרד הביטחון במערך הפסיכיאטרי בשיבא. אני בעלת קליניקה פרטית, ומנהלת בשיתוף עם מיכל ארד אברמוב את תכנית מפתח Soul בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה בתל אביב.

פסיכולוגיה קלינית זה מסלול ארוך ולא פשוט, איך החלטת שזה יהיה מסלול הקריירה שלך? 

עברתי דרך ארוכה בהקשר זה. דווקא אחרי השירות הצבאי והפציעה, התחלתי לימודי מתמטיקה ומדעי המחשב, אבל הרגשתי צורך וצמא למפגש אישי עם אנשים. מאז ומעולם התעניינתי בנפש האדם, ולכן שיניתי כיוון ללימודי מדעי ההתנהגות בבאר שבע ותואר שני בפסיכולוגיה ייעוצית. במהלך השנים ביצעתי שירות קבע של 10 שנים במערך מדעי ההתנהגות, שם ניהלתי את תחום מרכזי ההערכה לדרג בכיר, ולאחר מכן המשכתי ללימודי פסיכולוגיה קלינית. בעקבות החוויה האישית שעברתי בצבא, ועם הניסיון שצברתי בשירות הקבע וההבשלה המקצועית, חשוב היה לי להמשיך להיות בקשר עם התחום הצבאי והטראומה בפרט.

בשנת 2016 הקמת את מפתח Soul. מה הוביל אותך להקים את הפרויקט?

העובדה שהתכנית קמה והתרחבה באמת מרגשת אותי כל פעם מחדש! החלום היה למצוא נתיב נוסף מעבר לטיפול הפסיכולוגי החשוב, גם מחוץ לגבולות בית החולים. הטיפול הוא מוקד חשוב, אבל בסופו של דבר יש את היומיום, ומציאת משמעות ועשייה היא תנאי חשוב לשיפור המצב הנפשי והתפקודי. אנשים הסובלים מפוסט טראומה סובלים גם מסיוטים, דריכות, פלאשבקים – כלומר חווים את האירוע כאילו מתרחש בהווה עם כל המופע הפיזיולוגי הכרוך בכך, ובנוסף לכך סובלים משורה של מאפיינים המנעותיים של הסתגרות, חשש ממפגש בין אישי, חוסר אמון ביכולותיהם, ונסיגה תפקודית משמעותית. 

במהלך השנים ראיתי תופעה מדאיגה מאוד של התרחקות חברתית של האנשים הסובלים מפוסט-טראומה, עד כדי ניכור והתבודדות. אני חושבת שזה קורה מצד אחד בשל תחושתם שהם לא מובנים על ידי החברה, ומהצד השני קיים חוסר אונים של החברה לגבי היחס הנדרש כלפיהם. מפתח SOUL התפתחה מתוך מחשבה שאנו כחברה צריכים לעשות מאמץ להתאים את עצמינו אל המטופלים, ולא ההפך, וכי ישנה חשיבות עליונה לעשות זאת בתוך החברה ולא באופן מתבדל, ובכך ליצור גשר מוסיקלי, יציב ובוטח בחזרה לתוך החברה. 

אחד הקשיים המשמעותיים בתחום בריאות הנפש היא הסטיגמה החברתית. איך את רואה את זה בטיפול בהקשר המגדרי? האם יש שוני בנושא בין גברים לנשים?

אכן כמו כל סוגיה מגדרית, גם הפגיעה הנפשית פוגשת בסטיגמה החברתית. במובן הזה, גבר שלקה בפוסט-טראומה – עלול להישפט על ידי הסביבה או על ידי עצמו (כמי שחי בחברה שלנו ובהקשר הסטריאוטיפי) כאחד שאיבד את המסוגלות לכלכל משפחה, להוות עוגן, לשאת בתפקיד הגברי כ"מוביל" ולא לשדר חולשה. לעומת זאת, בטיפול בנשים – אני פוגשת לא פעם את הפגיעה ב״נשיות״; לעיתים זה מלווה בפציעה גופנית שפוגעת בהקשר האסתטי. פציעה גברית נתפסת לעיתים כגבורה, אך פציעה נשית זה עניין אחר; ובתוך כך, אפשר להתייחס לסוג הפגיעה – ולאיך וכתוצאה ממה היא נגרמה. למרבה הצער, לבושה הראשונית ולתחושת האשמה העמוקה שטומנת בחובה פוסט-טראומה, מתלווה קושי נוסף בקרב אלו שחשים שאולי פיתחו את אותה בעקבות אירוע שאינו נחשב "הירואי מספיק". 

בשורה התחתונה – נדמה שקיים סטנדרט כפול ומתיש בעבור שני המגדרים כאשר מדובר בפגיעה שאיננה רק פיזית. טיפול ושיקום, לפחות בתור התחלה, מתמקדים בעיקר בלהודות בקושי, ובלהסכים שהוא לגיטימי וכואב.

קרדיט צילום: אייל הירש

 

למה בחרת דווקא בשיקום מוזיקלי? איך המוזיקה עוזרת לנפגעי פוסט-טראומה?

אני עצמי בוגרת קונסרבטוריון למוסיקה בתחום פסנתר קלאסי. מירב הילדות והנערות שלי סבבו בנגינה ובהאזנה למוסיקה, ותמיד הרגשתי שמוסיקה היא משאב נפשי. ברגעים קשים בחיי המוסיקה עמדה לרשותי ולעזרתי, ולכן פניתי לתחום המוסיקה בהקשר השיקומי. 

מוסיקה מאפשרת מחד לערוך עיבוד נפשי של תכנים קשים גם כשנגמרות המילים ובמקום שבו מילים אינן מספיקות, ומאידך גם נותנת לנפש אתנחתא ויכולת לנוח מהמחשבות הקשות. כשאדם מצליח על אף כל הקשיים לנגן, להתמיד ולהתפתח, יש שיפור בתפיסת המסוגלות, המשמעות, והערך העצמי. 

במפתח Soul לומדים מוסיקה באופן מקצועי, במקום שבו הכי טבעי ונכון לעשות זאת. כדי שזה יצליח, התכנית כוללת מעטפת מקצועית ורגשית, מהבחינה המוסיקלית וברמה האישית. יש לנו צוות של מתנדבות שנמצאות בקשר של אחד על אחד, ומסייעות גם ברגעים קשים… ויש לא מעט.

אני אשמח אם תוכלי לספר על הרגעים הקשים והמרגשים. יש רגעים שזכורים לך במיוחד?

בהחלט. הקשיים מתחילים אפילו מעצם החשש והקושי לצאת מהבית. המעטפת הרגשית של המתנדבות מאפשרת לחשוב ביחד על איך מגיעים, לעידוד ותזכורות, ולירידה בהתנהגות המנעותית. תחושת האמון בעולם והאמון העצמי הם היבטים שנפגעים בפוסט-טראומה ולכן מוקד חשוב בתכנית הוא בבניית אמון אצל המשתתפים, קבלת הקשיים, וביצוע ההתאמות. לפעמים למשל, קיים חשש ש״לא התאמנתי לשיעור״, והחשש מכישלון נוסף הוא רב, לכן כל ניצחון קטן בהקשר זה הוא ניצחון גדול. בנוסף, משתתפים בתכנית מוזיקאים מצטיינים מצה"ל שתומכים בתהליך הלמידה, ומנגנים ביחד עם המשתתפים. מרגש במיוחד לראות את הקשר הרגשי שנרקם בינם לבין המשתתפים, זו ממש סגירת מעגל. 

הרעיון הוא שבסופו של דבר תחושת המסוגלות שמתפתחת באזור המוסיקלי תתרחב גם לתחומי חיים נוספים. היו אנשים שהשתתפו בתכנית שלנו שהמסלול היחיד שלהם במהלך השבוע היה לבית החולים, והם לא האמינו שיוכלו להיכנס לעיר ועוד להגיע בתחבורה ציבורית… וזה קרה! היו גם כאלו שחזרו לנהוג, וכאלו שהצליחו לחזור למעגל העבודה. 

זה ממש מרגש לשמוע, ועולה בקנה אחד עם השינוי שמתרחש בתחום בריאות הנפש באמצעות תכניות כמו שלך. מה את יכולה לייעץ ליזמיות שרוצות להקים מיזמים דומים? 

הייתי מציעה להיות נאמנה להתבוננות ולתובנות אישיות, ולא לתת למודלים משוכללים או תיאוריות אימתניות להוביל אותנו. בנוסף, לא לחשוש מלחבר עולמות מקצועיים, וגם לראות את הפוטנציאל הגדול שקיים בתוך הקהילה. זה נהדר שנשים עושות שימוש בהבנה הרחבה, בניסיון החיים, באינטואיציה, באימהיות, ובשאר החזקות האלו כדי להתוות דרך טיפולית. התבוננות האינטגרטיבית והמורכבת הזו נותנת מקום ולא חוששת מהפן הרגשי, אלא רואה בו כוח, שמוביל בסופו של דבר להצלחה.

 

מפתח Soul נסמכת על תרומות לקיומה. משבר הקורונה העלה את הצורך של נפגעי פוסט טראומה בטיפול, אך גם הביא לירידה במספר התרומות. כל תרומה תעזור לנפגעים נוספים למצוא מרפא במוזיקה:

https://savesoul.icm.org.il/

אביחי הולנדר, חניך הפרויקט ולוחם יחידת אגוז שאיבד חברים וחלק מעצמו במבצע צוק איתן, כתב, הלחין וביים את שיר הקמפיין "לא נרגע". לצפייה בקליפ:

תרגום: איך לידה גרמה להפרעה הפוסט טראומטית שלי

"לאחרונה, הלכתי למפגש של נשים שמנסות להתגבר על טראומת הלידה שלהן. כשישבנו ושיתפנו בסיפורינו, הבנתי שאני כבר לא האישה המבוהלת שלא הצליחה למצוא מי שיקשיב". תרגום כתבה של Taffy Brodesser-Akner מאת ד"ר ליאור ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות דומות