מבחינה פיזיולוגית אין שום הבדל: על פניו, הטיפול הגינקולוגי בנשים* הטרו- ובנשים לא הטרוסקסואליות אמור להיות זהה. ובפועל? נשים לסביות, ביסקסואליות ופאנסקסואליות מגיעות לטיפול בשלב מאוחר יותר, נתקלות בלהט"בופוביה, ומתמודדות עם חוסר מודעות של הצוות הרפואי לסוגיות הייחודיות לנשים ממיעוט משיכתי. כתבה אורחת מאת יעל הררי, סטודנטית לרפואה, לכבוד היום הבינלאומי למאבק בלהט"בופוביה.
לפי איגוד הבריאות העולמי, סובלת הקהילה הגאה מאי שיויון בבריאות, והיא מוגדרת כקבוצת מיעוט (sexual minority). נשים לסביות, ביסקסואליות ופאנסקסואליות, אשר מהוות כ-4% מהאוכלוסיה, נתקלות באופן ספציפי בסוגיות בריאות ייחודיות. נשים אלו צפויות לפגוש גינקולוג/ית בתדירות נמוכה מאשר נשים הטרוסקסואליות, ייטו להחליף רופא/ה בתדירות גבוהה יותר וצפויות לגילוי מאוחר יותר של מחלות. זאת בשל ייחס מוטה, להט"בופוביה, חוסר ידע של צוותים רפואיים, או בשל מצב כלכלי וחברתי. השתייכות לקבוצת מיעוט משיכתי מקושרת לשיעור גבוה יותר של עישון, שימוש באלכוהול ובסמים, השמנה, חרדה ודכאון – גורמי סיכון שנובעים מהיחס המפלה של החברה ומהסטרס שבהשתייכות לקבוצת מיעוט וכמובן לא מההעדפה המינית עצמה.
בהיעדר מעקב רפואי מסודר, חדר הגינקולוג/ית הוא לעתים קרובות התחנה הראשונה אליה נשים פונות עם הופעת בעיה רפואית. מאמר שפורסם לאחרונה מנסה לשרטט עבור גינקולוגיות וגינקולוגים את מוקדי העניין שעליהם לקחת בחשבון במפגש עם נשים לסביות, ביסקסואליות ופאנסקסואליות, תוך סקירת המחלות העיקריות שעבורן אוכלוסייה זו נמצאת בסיכון מוגבר.
מחקרים הראו ששיעור ההיארעות של סרטן שד הוא גבוה יותר בקרב נשים לסביות וביסקסואליות. שכיחות סרטן שד בקרב נשים שאינן סטרייטיות מוערכת בכ-1 ל-3 נשים, לעומת 1 מתוך 8 נשים באוכלוסייה הכללית, עם סיכון מוגבר לתמותה בעקבות הסרטן. נראה שחלק מהסיבות לכך הן שיעור נמוך יותר של הריונות בקרב לסביות וביסקסואליות, שימוש מופחת באמצעי מניעה ושיעור גבוה יותר של השמנת יתר ועישון, שהוכחו כגורמי סיכון לסרטן שד. מנגד, מחקרים הראו שנשים לסביות וביסקסואליות יעברו פחות סריקות ממוגרפיה בחייהן, ולכן יגיעו לגילוי מאוחר של המחלה.
נשים לסביות וביסיות נמצאות גם בקבוצת סיכון לסרטן רירית הרחם ולסרטן השחלות, בעיקר לאור הסבירות הגבוהה יותר להשמנה וליתר לחץ דם – גורמי סיכון עיקריים למחלות אלו. כמו כן נטען כי על אף שנמצא ש-4.2% מכלל הנשים, ללא קשר לנטייתן המינית, יאובחנו בסרטן המעי הגס במהלך חייהן, נשים לסביות וביסקסואליות יישלחו בתדירות נמוכה יותר (אם כי בהפרש קטן) לבדיקות לגילוי מוקדם.
השכיחות הגבוהה יותר של עישון בקרב נשים ממיעוט משיכתי מעלה גם את הסיכון לסרטן צוואר הרחם. אולם, נשים שיעידו על עצמן שמעולם לא קיימו מגע מיני עם גבר יופנו פחות לבדיקות משטח צוואר הרחם (בדיקות פאפ), וזאת על אף פוטנציאל הסיכון המוגבר. גם לנשים וגם לצוות הרפואי חשוב לדעת, שגם בנשים שמעולם לא קיימו יחסי מין עם פרנטר זכר נמצאה עדות לוירוס הפפילומה, שקשור להתפתחות נגעים טרום-סרטניים וסרטניים בצוואר הרחם. על מנת שתתקיים הדבקה של הוירוס לא חייבת להתרחש חדירה מלאה, ועל כן קיים סיכון להידבק גם ביחסי מין בין נשים.
מחקר נוסף שופך אור על הסטריאוטיפים שעלולים להשפיע על שיקולי הצוות הרפואי בהפניה לבדיקות. המאמר שפורסם בשנת 2017 מצא שנשים המזדהות כביסקסואליות יישלחו בתדירות גבוהה יותר מנשים סטרייטיות לבדיקות לגילוי מחלות מין (STI – sexually transmitted infections). כותבות המאמר דנות באפשרות שנשים שמזדהות כביסקסואליות נתפסות בעיני אנשי הצוות הרפואי כמתירניות מינית ופעילות מינית, ולכן נשלחות לבדיקות לגילוי מחלות מין, ללא קשר למידת הפעילות המינית שלהן בפועל. נשים לסביות, לעומת זאת, יישלחו בשיעור הנמוך ביותר לבדיקות לגילוי מחלות מין ולבדיקת פאפ.
אז מה ניתן לעשות על מנת לצמצם את הפער? בראש ובראשונה – מודעות. מצד אחד נדרשת מודעות של נשים לבריאותן האישית, לחשיבות של בדיקה גינקולוגית תקופתית, ולגורמי הסיכון שלהן למחלות מסוימות. ומן הצד השני, ואולי חשוב אף יותר – המודעות של רופאות ורופאי הנשים אשר פוגשות את המטופלות.
עם התעוררות השיח על בריאות נשים ועל בריאות להט"ב+ ניכר הצורך בצמצום פערי הבריאות. מתוך כך עולה הקריאה לגינקולוגיות ולגינקולוגים לפעול באופן אקטיבי לצמצום הפערים, ולהעניק טיפול מיטבי ומפצה לנשים לסביות וביסיות:
להכיר בשונות שנובעת מאורח חייהן, אך גם לצמצם את מידת ההטייה וההנחות המוקדמות שנוגעות לטיפול בהן. ללמוד שנטייה מינית לא מעידה בהכרח על ההתנהגות ועל הפרקטיקות המיניות. לא להניח שאישה המזדהה כלסבית לא מקיימת יחסי מין גם עם גברים, לא לוקחת גלולות, או לא חשופה למחלות מין שמועברות ביחסי מין שכוללים חדירה. ובפרט, להכיר בכך שלכל אישה אורח חיים שונה, המשליך באופנים שונים על הבריאות הנפשית והגופנית שלה. חובת רופאות ורופאי הנשים להעניק לכל אחת מרחב בטוח, מקבל ולא שיפוטי, שיאפשר יצירת קשר של אמון עם הרופא/ה שלה.
❤️🧡💛💚💙💜
*המאמר המקורי דן בנשים סיסג'נדריות, אך חלק גדול רלוונטי לא/נשים מכל המינים והמגדרים המזדהים כלהט"ב+
תודה ליעל הררי על התחקיר והכתיבה
לכתבות נוספות בנושאי בריאות להט"ב+ בלבריאותה, מאת ד"ר ליאור ברוך:
3 תגובות
פוסט נהדר וחשוב. עם זאת, אני חושבת שצריך להוסיף התייחסות לכך שהוא מדבר על נשים סיסג׳נדריות, מכיוון שבצורה הנוכחית הוא מתייחס לנשים כחופפות למי שזוהתה כנקבה בלידה.
היי מעין. הצדק איתך לחלוטין. התייחסתי לזה במדיה החברתית עם הערה שחלקים גדולים רלוונטיים לא/נשים מכל המינים והמגדרים שמזדהים כלהט"ב+, אבל פספסתי את זה בגוף הכתבה. אתקן 🙂 .
סטרייט אַקְטִינְג (מאנגלית:Straight-acting;"התנהגות סטרייטית או "לשחק סטרייט") הוא מונח לתיאור גבר ביסקסואל אך משמש לעיתים גם לתיאור לסביות ונשים אשר בסדר התנהגותם תואמת צורת התנהגות נשית והופעה נשית הטרוסקסואלית.
שימוש במונח:
המונח נשען על דעות קדומות המיוחסות להומוסקסואלים והתנהגות טיפוסית המאופיינת בסממנים חיצוניים כגון לבוש, אופן דיבור ושפת גוף המצטיירים כ"נשיים", והשונה באופן מהותי מהתנהגותם של הטרוסקסואלים. על רקע זה, בסדר הצבעה על אדם כ"סטרייט אקטינג" מאפשרת להוציאו מכלל זה, ולהעיד על מה זה שהוא נבדל מהטרוסקסואלים אך ורק בהעדפתו המינית כלומר, אדם אשר לא ניתן, לכאורה, להבחין בסדר המצוי והקיים מבחינה מינית כי הוא לא הומו, משום שאינו נוהג על פי הסטריאוטיפ או דעות קדומות.
השימוש בביטוים נפוץ בעיקר בקרב רווקים המשמשים את קהילת הביסקסואלים, ובמקרים רבים משתמשים בו גברים המעוניינים להעיד על עצמם שאינם בעלי סממנים נשיים, או כי הם מתעניינים בגברים גבריים ולא נשיים.
תיוג עצמי בתור "סטרייט אקטינג" יכול לנבוע ממניעים חברתיים, ולא רק אישיים. הפסיחולוג הישראלי צור יונתן הציעה כי הומואים מתייגים עצמם ככאלה מחשש להומופוביה ומכיוון שהחברה נוטה לקבל יותר בקלות הומוסקסואלים גבריים מאשר נשיים.
בשימוש מאוחר במונח, "סטרייט אקטינג" יכול לתאר גם התנהגות זמנית אשר נוקט בה הומוסקסואל כאשר הוא נמצא בסביבה שבה הוא מעוניין להישאר בארון.
ביקורת וקבלה חברתית
רבים בקהילת הביסקסואלים מתנגדים לשימוש בביטוי ואף מותחים ביקורת על אלו שבוחרים לתאר את עצמם באמצעותו. הטעמים לביקורת זו יכולים להיות שונים. לעיתים נסמכת הביקורת על הטענה כי לעיתים קרובות מתלווה לשימוש בביטוי סלידה מהומוסקסואלים שהתנהגותם נחשבת לנשית.
במקרים אחרים היא נסמכת על הטענה כי הביטוי אינו מכיר בגוונים הרבים של התנהגות הומוסקסואלית ויוצר הפרדה דיכוטומית בין התנהגות "גברית" ו"נשית".
המונח "סטרייט אקטינג", כאשר נאמר כביקורת, מתאר גם גברים המשקיעים מאמץ להסוות מסביבתם את היותם מיניים, ואף נמנעים מהימצאות בקרבת הומואים אחרים שאינם "גבריים".