לא מזמן חל שבוע המודעות לסרטן השד. בעוד הסטטוסים בפייסבוק קראו לנשים (סיסג'נדריות) להבדק, מעט נאמר על הסיכון לסרטן השד בקהילה הטרנסית. למעשה, זה לא נתון מפתיע בהתחשב בכך שגם בקהילה הרפואית – המודעות לנושא היא נמוכה למדי. שנתחיל מהסוף? אין הרבה מידע על סרטן שד בקהילה הטרנסית, לא עבור FtM ולא עבור MtF. אבל יש מספיק מידע על סרטן שד באופן כללי כדי להסיק מסקנות מושכלות, ואת המידע הזה ועוד קצת, נפרט כאן.
נתחיל באופטימיות זהירה. המחקר הגדול ביותר שנערך בנושא, ולמעשה – הראשון והיחיד עד כה – התפרסם רק בסוף 2013. המחקר, שבדק כ-3000 נשים וגברים טרנס* תחת טיפול הורמונלי, הציג שיעורים נמוכים מהצפוי של סרטן השד גם בקבוצת ה-MtF וגם בקבוצת ה-FtM (פירוט מטה). מדובר במחקר איכותי מאד מבחינת תכנון ושיטות מחקר, ולכן התוצאות שלו בעלות מהימנות גבוהה. עם זאת, חסרונו העיקרי נוגע לכך שהטיפול ההורמונלי הוא חדש יחסית במונחים רפואיים. במחקר אמנם נכלל טווח גילאים רחב יחסית, בין 18 ל-80, אך יש סיבה טובה לחשוד שהסיכון המשמעותי לסרטן השד הוא דווקא במי שנטלו הורמונים מגיל צעיר ולתקופה של שנים ארוכות, ועליהן/ם עדיין אין מספיק נתונים שאפשר לאסוף.
MtF – Male to Female
באופן בסיסי, הסיכוי של זכרים ביולוגיים לסרטן השד הוא 1 לאלף במהלך החיים.
ידוע שחלק מגורמי הסיכון לסרטן שד בזכרים, הם חשיפה לאסטרוגן ודיכוי טסטוסטרון: שניהם חלק מובנה בטיפול ההורמונלי. לכן יש יסוד להניח שנשים טרנסיות שנוטלות טיפול הורמונלי, נמצאות בסיכון גבוה יותר לסרטן השד מאשר בלעדיו. ככל הנראה, הסיכון עולה ככל שמשך נטילת ההורמונים ארוך יותר (החל מ-5 שנים ומעלה) וככל שההורמונים נלקחו מגיל צעיר יותר, אך אלו השערות ממחקרים על נשים סיסג'נדריות. אין עדות לכך ששתלים להגדלת חזה גורמים לסרטן השד, לא בטרנס- ולא בסיס-ג'נדריות/ים, אך חשוב לזכור שהשתלים יכולים להקשות על זיהוי סרטן בממוגרפיה, במידה והוא כן מתפתח.
אילו בדיקות סקר חשוב לבצע לצורך זיהוי מוקדם? החל מגיל 50 מומלץ לבצע בדיקה ידנית שנתית אצל רופא/ה, וביצוע ממוגרפיה שנתית. מדובר בהמלצה המקובלת בחו"ל, אך טרם ניתנה התייחסות חד משמעית לנושא בישראל.
FtM – Female to Male
הסטטיסטיקה הבסיסית של סרטן השד בנקבות ביולוגיות היא 1 ל-8-9 במהלך החיים.
כאמור, הסיכון לסרטן השד משתנה כתלות בחשיפה להורמונים, ובייחוד לאסטרוגן. עם זאת, בזמן נטילת מינונים גבוהים של טסטוסטרון, שהוא הורמון המין הזכרי, חלקו הופך לאסטרוגן באופן טבעי בגוף. ככל הידוע היום, נטילת טסטוסטרון גורמת לעליה בסיכון למחלה בהשוואה לאוכלוסיה שלא נוטלת טסטוסטרון, אך לא ברור לחלוטין באילו אחוזים מדובר. ניתוח עליון (להסרת רקמת השד) ככל הנראה מפחית מאד את הסיכון לסרטן השד, אך לא מבטל אותו לחלוטין, באותו אופן שסרטן שד יכול להופיע גם לאחר כריתה של השדיים מסיבות אחרות. אמנם מרבית רקמת השד מוסרת בניתוח, אך מיעוטה עדיין נשאר בגוף, בעיקר סביב שריר החזה והפטמה, ובבתי השחי.
לגבי בדיקות סקר – ממוגרפיה מומלצת לזיהוי מוקדם עבור מי שלא עברו ניתוח עליון. זיהוי סרטן שד לאחר ניתוח עליון הוא יותר בעייתי, כיוון שאין מחקר ברור שהראה באיזו טכנולוגיה מומלץ להשתמש, אך ישנם רמזים שניתן לבצע ממוגרפיה בשילוב אולטרה-סאונד. במקרה כזה מומלץ מאד לפנות לייעוץ אישי.
גורמי סיכון ספציפיים אינם קשורים למין, למגדר, או להשמה מגדרית. חשוב לספר לרופא/ה אם יש היסטוריה משפחתית של המחלה, במיוחד בקרוב/ת משפחה מדרגה ראשונה או שניה, או אם ידועה נשאות למוטציות גנטיות ב-BRCA-1 ו-BRCA-2, אשר מעלות את הסיכון לחלות.
למרבה הצער, שירותי הבריאות הניתנים לקהילה הטרנסית, בישראל ובעולם, אינם אופטימליים בלשון המעטה. טרנספוביה קיימת גם בקרב צוות מטפל, גם בביטוחי הבריאות ובביטוח הלאומי, ובעוד נקודות השקה עם מערכת הבריאות. קל להבין מדוע רבות/ים מהקהילה חוששות/ים מפניה לשירותי בריאות עוד לפני שבכלל יש תסמינים למחלה. כאן, וגם בתחתית הרשומה, מצורפת רשימת רופאות/ים טרנספרנדלי (TransFriendly) מתוך הקבצים של פרויקט גילה להעצמה טרנסית, בהן/ם ניתן להיעזר בפניה לבדיקות או לטיפול.
באותו נושא:
Breast cancer development in transsexual subjects receiving cross-sex hormone treatment
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24010586
Hormone-related tumors in transsexuals receiving treatment
http://www.eje-online.org/content/159/3/197.full.pdf
American Cancer Society – Transgendered and Transsexual Individuals
http://www.glbthealth.org/documents/FactSheetRevised-TransgenderedIndividuals.pdf
Dr. Susan Love Research Foundation
http://www.dslrf.org/breastcancer/content.asp?L2=4&L3=7&SID=132&CID=2080&PID=6&CATID=60
רשימת רופאות/ים טרנספרנדליות/ים
פרויקט גילה להעצמה טרנסית
