מה עוצר בעדנו: החסמים שנשים צריכות לצלוח בדרך לבדיקת סקר לסרטן השד

אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. בעוד המדיה החברתית נצבעת ורוד, עלינו להעלות את המודעות גם לחסמים שנשים, ובייחוד נשים מקבוצות מוחלשות, צריכות לצלוח בדרך לבדיקות הסקר לסרטן השד. כתבה מאת ד"ר ליאור ברוך ♥♥♥

אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד, וסביבתנו נצבעת ורוד במטרה לעודד נשים להיבדק לסרטן השד. יש לכך סיבה טובה: על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בנשים ברחבי העולם, ומהווה גורם משמעותי בתמותת נשים מסרטן. התמונה בישראל אינה שונה מהותית. אחת מתוך 8 נשים תחלה בסרטן שד פולשני במהלך חייה, בעוד הגיל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר. פרט אליו, גורמי הסיכון הנוספים כוללים סיפור משפחתי של סרטן השד (ובפרט אצל קרובת מדרגה ראשונה), רקע הורמונלי וחשיפה ממושכת לאסטרוגן, עישון, צריכה גבוהה של אלכוהול, תזונה לקויה, חוסר פעילות גופנית ומוצא אתני.

מדיניות בדיקות הסקר, המציעה ממוגרפיה תקופתית לנשים בוגרות ללא תסמינים, הביאה לשינוי משמעותי: האבחון המוקדם איפשר לראשונה טיפול מוקדם, עם שיעורי הצלחה גבוהים יותר. התוצאה היא ירידה בשיעור התמותה מסרטן השד, נתון משמח שמיוחס בעיקר למאמצים המושקעים בבדיקות המוקדמות. כמה בדיקות סקר לסרטן השד קיימות בימינו, כשמתוכן בדיקת ממוגרפיה פשוטה היא עדיין השכיחה ביותר, והיחידה שהוכחה עד כה כמפחיתת תמותה.

אך על מנת להנות מיתרונות בדיקת הסקר, ראשית על האשה לגשת לבדיקה. זו משוואה אינטואיטיבית אך לא פשוטה לביצוע, ובפועל, דרכן של נשים אל בדיקת הממוגרפיה רצופה מחסומים. עבור נשים מסוימות אלה משוכות קטנות, ועבור אחרות – חומות גבוהות שמרחיקות מהן את הבדיקה. הנשים שנתקלות בחסמים מרובים וקשים יותר שייכות לרוב לקבוצות מוחלשות: מיעוטים אתניים, נשים עולות ו/או מהגרות, נשים בעלות הכנסה נמוכה וא/נשים לט"ב+, שבהן שיעורי הפניה לממוגרפיה נמוכים מבאוכלוסיה הכללית; באופן אירוני, אלה קבוצות החשופות מלכתחילה ליותר גורמי סיכון למחלה.

בכל אוקטובר ראוי להזכיר את החסמים שנשים צריכות – אך לא תמיד מצליחות – לצלוח בדרכן לבדיקת סקר לסרטן השד.

אוריינות בריאות – Health Literacy

אוריינות בריאות היא המידה בה ניתן להשיג מידע, להבין אותו ולהשתמש בו, בדרכים המקדמות בריאות תקינה ושומרות עליה. מחקרים הראו כי אוריינות בריאות קשורה בחוזקה לפנייה סדירה לבדיקת ממוגרפיה, והיא גורם מרכזי במודעות הנשים לקיום הבדיקה, ולחשיבותה. אוריינות בריאות תלויה בין השאר ברמת השכלה ובמיומנויות תקשורת: היכולת לביטוי עצמי, שאלת שאלות, הבנת המידע שנמסר, וכל זאת באופן תואם מבחינה לשונית ותרבותית. פערי שפה ותרבות עלולים להוות מכשול לנשים רבות, ובאופן טבעי – לנשים עולות ומהגרות.

אוריינות בריאות מקוונת, או eHealth Literacy, היא היכולת להשיג מידע רפואי ממקורות דיגיטליים: משאב שהולך והופך נפוץ ונוכח יותר ויותר בחיים המודרניים. כאן נכנס גם מקום המיומנות הטכנית והנגישות למכשירים דיגיטליים ולרשת האינטרנט, שעלולים לעמוד בדרכן של נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר, ו/או בפני נשים מבוגרות.

תחושת אפליה – Perceived Discrimination

חלק מהפערים בבדיקת סקר לסרטן השד בא/נשים ממיעוטים אתניים מיוחסת לתחושת אפליה כללית, ולתחושת אפליה במערכת הבריאות בפרט. זוהי השערה שקשה לחקור ולכמת, אך יש יסוד סביר להאמין שתחושת אפליה משפיעה על התנהגויות בריאות של נשים, כולל הרגלי הפנייה לבדיקות סקר. גם תחושת אפליה על רקע גיל, דת ומין ומגדר עשויה לפגוע בהקפדה בפניה לממוגרפיה.

מחיר כלכלי – Cost

ההשקעה הכספית היא כנראה מחסום שולי יותר בישראל, הנשענת על מערכת הבריאות הציבורית, אך משחקת תפקיד משמעותי במדינות המבוססות על מערכת בריאות פרטית. מחקר אשר בחן את המחוזות העניים ביותר בארצות הברית מצא שנשים מכל הקבוצות האתניות הזכירו כסף כחסם משמעותי בפנייתן לבדיקת ממוגרפיה. הערכת יתר של מחיר הבדיקה ושל ההשתתפות העצמית הייתה שכיחה למדי, והשפיעה גם היא על פניית הנשים לבדיקה.

תעבורה – Transportation

תחבורה ותעבורה הן חלק ממרכיבי הנגישות. נשים הנמצאות בשוליים התעבורתיים (Transit Marginalized) מוגדרות כנשים התלויות בתחבורה הציבורית, ושנדרשות לנסיעה ממושכת עד למתקן הבדיקה הקרוב ביותר. מי שלא חשה את המכשול הזה בחיי היום יום שלה עלולה בקלות לפספס את קיומו. מחקר שבדק 6 איזורים עירוניים בארצות הברית מצא שרוב הנשים החיות בשוליים התעבורתיים חיו מחוץ למרכזי הערים, ובתוכן היה ייצוג גבוה של נשים ממיעוטים אתניים.

נכות ומוגבלות – Disability

עבור מרבית הנשים, ממוגרפיה אינה בדיקה פשוטה – אך היא מורכבת במיוחד עבור נשים עם מוגבלות. על פי המרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC), אחוז הפניה לממוגרפיה בתוך מסגרת הזמן המומלצת לבדיקה, נמוך יותר בקרב נשים עם מוגבלות, וזאת למרות שהסיכון שלהן לחלות דומה לזה של האוכלוסייה הכללית.

חסמים כמו תלות בתחבורה וחניה מותאמות, בניינים וחדרי בדיקה, ציוד רפואי לא מתאים, צורך בסיוע בהסרת הבגדים ולבישתם ובמעברים משלב לשלב, ואפילו אינטראקציות לא נוחות עם הצוות הרפואי – כל אלה מגבילים את השימוש בממוגרפיה לנשים עם מוגבלות. גם עלות הבדיקה וקיום ביטוח רפואי משחקים תפקיד, לאור השיעור הגבוה יותר של קשיים כלכליים בא/נשים עם מוגבלות.

החסמים שהוזכרו מעלה אינם אלא קצה הקרחון. הפערים החברתיים בפניה לממוגרפיה ולבדיקות הסקר לסרטן השד אינם צירוף מקרים, וגם לא גורל. ההכרה בהם היא צעד חשוב במסע לצמצום פערי הבריאות, ובדרכנו לתת רפואה שווה לנשים ולאנשים מכל קבוצות האוכלוסיה.