בכמה מדינות ברחבי העולם מוקדש חודש אפריל להעלאת המודעות לבריאות של קבוצות מיעוט, ולכן החלטתי לנצל את ההזדמנות, ולהקדיש את הרשומה הראשונה של החודש לרפואת נשים מקבוצות מיעוט בישראל.
בישראל 2015, מרבית קבוצות המיעוט עדיין סובלות מאי שוויון בבריאות, או באנגלית – Health inequalities. ישנם שני חוקים שאמורים להסדיר את הזכות לבריאות בארץ, והם חוק ביטוח בריאות וחוק זכויות החולה, אך עשרים שנים לאחר שנחקקו המצב עדיין רחוק מלהיות אידאלי.
כשמודדות אי שוויון בבריאות משתמשות בכמה פרמטרים מקובלים, כמו תוחלת חיים, שיעור תמותת תינוקות, התנהגות מקדמת/מסכנת בריאות (עישון, אכילת מזון לא בריא) וניצול שירותי בריאות (למשל בדיקות סקר כמו ממוגרפיה לזיהוי מוקדם של סרטן השד). אלו גם הפרמטרים עליהם נשען דו"ח מבקר המדינה האחרון, אשר הראה פערי בריאות משמעותיים בין הפריפריה לבין מרכז הארץ. גם משרד הבריאות וארגונים חברתיים מצביעים מדי שנה על הפערים בבריאות, וספציפית כותבים על הקשיים שעומדים בפני נשים אתיופיות, חרדיות, ערביות ובדואיות ולעתים גם בפני נשים מהעליה הברה"מית.
הנה כמה דוגמאות:
פריפריה
נבחן לרגע את הפרמטרים שהזכרנו מעלה, בראי הפריפריה מול המרכז: תוחלת החיים במחוז הדרום, למשל, נמוכה מהממוצע הארצי. למעשה, מבין הערים הגדולות, שלוש הערים שבהן הייתה תוחלת החיים הנמוכה ביותר עד שנת 2002, הן ממחוז הדרום – אשדוד, אשקלון ובאר שבע. ומה לגבי שיעור תמותת התינוקות? לפי נתונים מ-2013, שיעור תמותת התינוקות בדרום הוא יותר מפי 2 מאשר במרכז (2.5 לאלף לידות חי במחוז המרכז, ו-5.6 במחוז הדרום).
ההבדלים מהפסקה למעלה נובעים מסיבות רבות ומשולבות. חלק קשורים לשוני באוכלוסיה, וחלק – בהבדלים בשירותי הרפואה עצמם. דו"ח משרד הבריאות של 2014 הראה, למשל, שבמחוז הדרום ישנן פחות מיטות אשפוז מכל הסוגים (כלליות, לילדים, לניתוח), ופחות עמדות רפואה דחופה. מחוז הצפון מדשדש גם הוא. גם בנתוני כח האדם הפריפריה נשרכת מאחור, כששיעור הרופאות/ים המועסקות/ים בפריפריה נמצא מתחת לממוצע הארצי, ומתחת לשיעור במרכז.
נשים אתיופיות
עם העליה מאתיופיה לישראל, חל שינוי מהותי באורח החיים של נשות העדה. השינוי התזונתי והירידה בפעילות הגופנית הביאו לעליה ניכרת בשכיחות מחלת הסוכרת בנשים מהעדה האתיופית. אך לא רק שהמחלה שכיחה יותר בעדה – אלא גם האיזון שלה גרוע יותר, ולסוכרת לא מאוזנת יש השלכות הגורמות נכות ואף מוות. בין הסיבות לאיזון הלקוי של סוכרת בקרב נשות העדה ישנן מודעות נמוכה, קושי כלכלי, וגם פערי שפה ותרבות. איסוף נתונים ב-2008 מצא שנשים רבות מהעדה לא מבינות את הסברי הרופאה, התזונאית והרוקחת, ואם כך, אין זה מפליא שהן מתקשות בטיפול במחלה.
בעיה דומה עולה בתחנות טיפת חלב ותחנות לבריאות המשפחה. מדי שנה נכתב בדו"חות משרד הבריאות כי יש צורך להנגיש את שירותי הבריאות לקהילה האתיופית (ואכן הצוותים נשלחים לימי עיון הנוגעים לתרבות וללשון העדה האתיופית), אך אותם דו"חות גם מראים עד כמה נדירות המרפאות שבאמת נגישות ומוכוונות לעדה.
עוד פער בבריאותן של נשים אתיופיות הוא ברפואה מונעת: אותו המחקר שצוין מעלה הראה כי נשים אתיופיות מבצעות פחות פעילות גופנית, ופונות פחות לרופאת נשים. רמת הפעילות הגופנית קשורה ישירות לרמות הסוכרת בקהילה, אך גם לשיעורי האוסטאופורוזיס הגבוהים. ולמרות זאת, רופאות/ים נטו פחות לדבר על אוסטאופורוזיס, ולהציע טיפול מונע, לנשים מהקהילה האתיופית, ביחס לנשים אחרות.
נשים ערביות
הפערים בבריאות לא פוסחים על הנשים הערביות בישראל, שתוחלת החיים שלהן קצרה בכ-3 שנים מתוחלת החיים של נשים יהודיות. גם תמותת התינוקות גבוהה יותר במגזר הערבי – 6.3 לאלף לידות חי, לעומת 2.5 במגזר היהודי. אם במגזר היהודי הסיבה המובילה היא סיבוכים סביב הלידה, הרי שבמגזר הערבי הסיבה המובילה היא מומים מולדים של בעובר/ית, אשר רובם ניתנים לזיהוי במהלך מעקב הריון.
בסקר שנערך בשנת 2010 נמצא שנשים ערביות פונות פחות לבדיקת ממוגרפיה לזיהוי מוקדם של סרטן השד – 68% לעומת 75% מהנשים היהודיות, ללא הבדל ותק בארץ, מצב משפחתי או השכלה. השיעורים היו נמוכים יותר אצל נשים שהגדירו עצמן דתיות מאד (גם אצל חרדיות, ראי מטה), ואצל נשים ממחוזות דרום וירושלים. אותו הסקר, שעסק כולו ברפואה מונעת, שאל גם לגבי הרגלי עישון, ובו 9% מהנשים הערביות העידו שהן מעשנות, לעומת 19% מהיהודיות. ניתן להתווכח על כך מהזוית הפמיניסטית, אבל מבחינה רפואית מדובר בנתון חיובי 🙂 .
בשנים האחרונות ישנה עליה בפניה של נערות ונשים ערביות לועדות להפסקת הריון. ב-2010 נשים ערביות הגישו 13% מהפניות לועדה. בעשור שבין שנת 2000 ל-2010 עלה שיעור הפניות מ-4.9 לאלף נשים, ל-6.6.
נשים חרדיות
גם כאן נתחיל מרפואה מונעת: שיעור הנשים החרדיות המבצעות פעילות גופנית הוא נמוך ביחס לכלל האוכלוסיה, ושיעורי ההשמנה בקהילה גבוהים יותר (פי 7 מאשר באוכלוסיה חילונית). גם הפניה לבדיקות סקר לסרטן השד היא נמוכה יותר: רק כ-50% מהנשים החרדיות פנו לבדיקת שד ידנית אצל רופאה במהלך חייהן, ושיעורי הפניה לממוגרפיה נמוכים גם הם. נתון זה מביא לכך שהאבחון של המחלה יתבצע בשלב מאוחר ומתקדם יותר. לכן, למרות ששיעור סרטן השד נמוך יותר בנשים חרדיות מאשר בחילוניות, התמותה ממנו גבוהה פי 2.
עוד נושא שמעניין לבחון הוא הנגישות למידע. מחקר מאוניברסיטת חיפה מצא ש-62% מהא/נשים מחפשותים מידע רפואי באינטרנט לעתים קרובות מאד. אך בעוד בציבור החילוני-מסורתי שימוש באינטרנט הוא נפוץ (85%), הרי שבקהילה החרדית הוא נדיר יותר (כ-10%). לכך מתווסף רובד נוסף: הרבה ממקורות המידע שנשים חרדיות נחשפות אליהם, אינם מהימנים או מוסמכים, ורובם מגיעים מתוך הקהילה ולא מגורם מקצועי.
גם השימוש בשירותי הבריאות הוא שונה בקרב נשים חרדיות. פחות נשים חרדיות מטופלות על ידי רופא/ת משפחה קבוע/ה, ויותר נשים חרדיות דיווחו שלא השיגו עזרה רפואית דרושה בשנה האחרונה. ארגון "בשבילך" מצא כי 58% מהנשים החרדיות מבקרות אצל רופא/ת משפחה רק כאשר הן בהריון, או אם מתגלה בעיה רפואית חריגה. סקר מצא שנשים חרדיות רבות מעדיפות לקבל שירות רפואי מרופאה גניקולוגית על פני רופא גניקולוג, אך לא נבדק העדפה בהתמחויות רפואה אחרות.
למרות שמדובר בנושא מהותי בקהילה החרדית, ואולי דווקא בגלל כובד הנושא – לא אתייחס לעניין הפוריות וההריון בנשים חרדיות.
לא עסקתי ברשומה הזאת בכל קבוצות המיעוט בישראל. ובכלל, ניתן להרחיב את ההגדרה של קבוצות מיעוט לעוד הרבה רבדים שאינם מוצא אתני או דת. לאורך הכתיבה עלתה בי המחשבה האירונית שאם נחבר את כל קבוצות המיעוט, נקבל, למעשה, רוב. בלי להכנס לפוליטיקה, לדעתי בריאות גופנית טובה ורווחה נפשית צריכות להיות בראש האינטרסים של כולנו, ונותר לי רק לאחל את שתיהן מכל הלב, ולהוסיף ברכת רפואה שוויונית לכולנו.
ליאור.
נ.ב. למטה מצורפת רשימה ארוכה של מקורות שמהם נשאב המידע והנתונים, לטובת המתעניינות. אני גם רוצה להודות לחברות קבוצת הפייסבוק "רפואה לנשים בישראל – הקבוצה הסגורה" על הסיוע והרעיונות.
אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו – משרד הבריאות – 2014
http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/inequality-2014.pdf
אי שוויון בבריאות בישראל – ההסתדרות הרפואית לישראל – 2008
http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type1/epstein_report.pdf
אי שוויון בבריאות – רופאים לזכויות אדם – 2010
אי–שוויון בבריאות בישראל – 2011
http://doctorsonly.co.il/2011/03/4582/
נשים במגזר הערבי – נתונים בנושא בריאות, תעסוקה והשכלה
https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02183.pdf
בריאות הנשים החרדיות בישראל – תמונת מצב
https://knesset.gov.il/committees/heb/material/data/maamad2014-11-12.pdf