הפרעה של בנים
בציבור רווחת התחושה שהפרעת קשב היא הפרעה של בנים. מורים מתקשים לזהות את ההפרעה אצל בנות, ו85% מהם חושבים שיש סיכוי טוב שילדה עם הפרעות קשב לא תגיע לאבחון ותישאר לגדול ולהתפתח בכוחות עצמה ללא טיפול מתאים, להתמודד לבדה עם הקשיים וההשלכות החמורות שמייצרת ההפרעה. יש צדק רב בדבריהם, התופעה הזו מתוארת בלא מעט מחקרים שניסו למצוא את ההבדל המגדרי ונכשלו. בשטח קיימות עדויות רבות לצורך להפעיל רגישות מגדרית אולם החוקרים מתקשים להניח את האצבע על טבעה האמיתי של הפרעת הקשב הנשית עם הכלים העומדים לרשותם. אך מה מכשיל את החוקרים לבסס מחקרית את התחושה שלהם שיש שוני מגדרי מהותי? מדוע נשים לא מצליחות להיכלל במדגמים? מדוע כשהן כבר כן מצליחות להיכלל במדגם, הן לא מצליחות להשפיע על תוצאותיו?
כאשר מפרסמים מחקר, יש להתייחס לבעיות ולקשיים בעת עריכתו. חוקרים שניסו לאפיין נשים עם הפרעות קשב, חזרו וטענו שהקריטריונים לאבחון הם צרים מאד ומתארים סטראוטיפ של ילד, זכר, לבן, בגיל ביה"ס יסודי שמפריע למורה לנהל שיעור. מה עם נשים? הן פשוט לא מצליחות לענות על הקריטריונים האלו כפי שהם מנוסחים. יש להן יותר מדי סימפטומים מקבוצה אחת ופחות מדי מקבוצה אחרת ובכך אינן זוכות לקבל אבחנה נכונה. הנשים שכן מצליחות לענות על הקריטריונים דומות מאד לגברים והשפעתן על המחקר אפסית בשל הדמיון וכך נכשלים חוקרים פעם אחר פעם בניסיון לנסח את ההבדלים המגדריים.
מה כן? מטפלים בשטח יצליחו להבחין שמשהו אצל אותן ילדות, נערות או נשים אינו כשורה.
איך נשים מרגישות את הפרעת הקשב?
עבור אישה, הפרעת קשב לא מטופלת מייצרת עומס תפקודי ומכשילה מאמצים לממש את הפוטנציאל הטמון בה. כישלונות חוזרים לאורך חייה להצליח היכן שהפרעת הקשב פוגעת ייצרו סימפטומים של חרדה ודיכאון. כאשר אותה אישה תגיע כבר לטיפול, סימפטומים של חרדה ודיכאון יקפצו לעין ויסוו את הפרעת הקשב, ההתייחסות האבחונית ומהלך טיפולי שיינתן בהמשך לכך יפספס את המטרה ולא יהיה מותאם למצב. הפרעת הקשב תתפספס כאבחנה ראשית ופעמים רבות גם אפילו כאבחנה משנית.
במה בעצם נשים שונות מגברים? או ילדות מילדים? הן נוטות להפנים סימפטומים מאשר להחצין. הן מאופיינות יותר בהסחת דעת מאשר באימפולסיביות, בעיות התנהגותיות ואי שקט. מלכתחילה יש להן פחות לגיטימציה חברתית לבטא את סימפטומים של ההפרעה. על ילדות קטנות לא נאמר המשפט "boys will be boys" וביטויים של ההפרעה לא יתפסו אצלן כשובבות. בנות נוטות יותר מבנים לרצות דמויות סמכות, לנסות לזכות בתשומת לב חיובית, הן ינהלו מאבק דמים עיקש בנפשן פנימה על מנת לעמוד בסטנדרטים שהסביבה שלהן מציבה, וישלמו על מאבק הזה מחיר כבד. בכל פעם שיכשלו, הדימוי העצמי, תחושת המסוגלות שלהן וההערכה העצמית יספגו עוד מכה ויתחילו להופיע סימפטומים של חרדה ודיכאון.
ככל שעולה הגיל בעת האבחון כך עולה הסיכוי שהסימפטומים המלווים של חרדה או דיכאון יחמירו, יסוו את הפרעת הקשב ויציגו לקלינאי/ת תמונה מוטעה. אבחנה מוטעית, טיפול לא מותאם והחמרה של הסימפטומים בחלוף עוד כמה שנים, יעמידו נשים לסיכון מוגבר לאשפוז פסיכיאטרי בהשוואה לעמיתיהן הגברים.
נודעת חשיבות רבה לזיהוי והכרה בתמונה הנשית של הפרעת קשב, להגמשת הקריטריונים, להרחבת הגבולות הצרים של ההגדרות כדי שנוכל לזהות את הפרעת הקשב כהפרעה הראשית ולתת את הטיפול הנכון תפקודית, תרופתית ורגשית. יש לציין כי יש מקום להעמקה מחקרית נוספת בנושא המחזור החודשי והשפעתו על ליבוי הסימפטומים, יעילות הטיפול התרופתי שאינה אחידה לאורך השלבים השונים שלו וניסוח אסטרטגיות טיפול והתמודדות מותאמות וייחודיות לנשים כדי שתיפתח בפניהן ההזדמנות למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהן.
שגיא ברסלב, MSW, עו"ס
ברסלב, שגיא. (2011). איכות חיים מפרספקטיבה מגדרית של בוגרים עם אבחנה כפולה של לקות אינטלקטואלית והפרעות קשב וריכוז (עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך במדעי הרווחה והבריאות). אוניברסיטת חיפה, חיפה. בהנחיית: פרופ' אריק רימרמן.
https://www.facebook.com/sagitipul/
