כל הכתבות, רפואה חברתית

סיבוכי הסרת שיער ערווה: רפואה של נורמה משתנה

ללא תגובה

סקר מצא שרוב הנשים הצעירות בארה"ב העידו כי הסירו את שיער הערווה. לאחרונה, כמה מחקרים קשרו בין הסרת שיער ערווה למחלות המועברות ביחסי מין. בעולם שמכתיב אידאל יופי קפדני, מעט מאד נכתב על הסיבוכים שהוא גורם. מאת ד"ר ליאור ברוך

הסרת שיער הערווה הופכת נפוצה בשנים האחרונות, באופן חוצה מינים ומגדרים. יחד עם דמויות חלקות-משיער בטלויזיה, בקולנוע ובפרסומות – ואולי הרוב דווקא בפורנו – השתנתה התפיסה של מהי אטרקטיביות, אסתטיקה, של מהן נשיות וגבריות, ואפילו של מה "נורמלי".

למרות הסקס אפִּיל של הנושא, מעט מאד מחקר רפואי עוסק בשיער ערווה. אז נכון, אני מסכימה שיותר הגיוני להשקיע משאבים בחקר מחלות, מציאת תרופות והארכת חיים; עניינים שברומו של עולם, ולא שבין הרגליים. ומי יודעת, אולי עיסוק בשיער ערווה מביך גם את גדולי החוקרות והחוקרים 🙃.

אם נסנן את המחקרים הממומנים, שבאים להראות את הבטיחות של שיטות הסרת שיער לצמיתות, נִשָּׁאֵר עם מספר זעום של מאמרים: מרביתם ניסו למפות עד כמה הסרת שיער ערווה נפוצה ומדוע, ורק המיעוט כיוון אל "תופעות הלוואי" של הסרת שיער הערווה. אך העובדה שהנושא פחות מדובר, לא אומר שהוא פחות חשוב או פחות קיים.

בין אם בגילוח, מריטה בשעווה, הסרה קבועה או סתם "גיזום" קליל – יותר ממחצית הנשים הצעירות (18-24) בארצות הברית העידו כי הסירו את שיער הערווה שלהן בחודש האחרון, והרוב הסירו מתישהו בחיים. בגברים השכיחות הייתה נמוכה רק במעט – כ-35% סיפרו שסידרו את האיזור לאחרונה. הסיבה השכיחה ביותר קושרה למיניות ולאסתטיקה, ללא הבדל מוצא, השכלה ומעמד חברתי-כלכלי. מחקר רחב יותר בגילאי 18-65 הראה שכיחות הרבה יותר גבוהה: כ-84% מהנשים ו-66% מהגברים סידרו את שיער הערווה, שהיו ביחד 74% מכל הנחקרים.

שיטות ההסרה והטיפוח משתנות לפי המין והמגדר. גברים השתמשו יותר במכונות גילוח חשמליות, ואילו נשים בסכיני גילוח. מיעוט הנשים מרטו את שיערן בשעווה, ואחוז הגברים שעשו זאת שאף לאפס. מספריים היו שכיחים באותה מידה בשתי הקבוצות. מרבית הסיבוכים קרו לאחר שימוש בסכין גילוח.

איך קצת עבודת גינון יכולה להסתבך?

מרבית הסיבוכים הם באמת קלים: החל מגרד שהציק ליותר מ-80% מהמטפחים, חתכים עוריים (50% מההסרות), דרך שיערות הפוכות ועד פוליקוליטיס – זיהומים בשורש השערה. גם דלקות עור ממגע וכוויות משעווה ומחומרים כימיים היו נפוצים. כאב באיבר המין דווח בכ-15%, ובעיקר בנשים. כ-3% חוו סיבוך כלשהו שהצריך מפגש רפואי – בין אם זיהומים, תגובות אלרגיות, פציעות ודימום ועוד. יש לזכור שסיבוכים באיבר המין הנקבי עשויים להיות בעייתיים יותר לאור הרקמה הרירית שבאיזור שפתי הפות, שהיא פגיעה יותר משאר העור, ובטח בהשוואה לערווה הזכרית.

הדרגה הבאה של סיבוכים כוללת מחלות המועברות ביחסי מין: מחלות עוריות כמו קונדילומות מוירוס הפפילומה (HPV), שלפוחיות של הרפס או נגעי מולוסקום קונטגיוזום היו נפוצות יותר בקרב מסירות ומסירי שיער. אפילו סיפיליס (עגבת) וכלמידיה, מחלות בעלות פוטנציאל לסיבוכים בלתי הפיכים, פגיעות נוירולוגיות, זיהומי אגן והפרעה לפריון – דווחו יותר במי שהסירו שיער. הללו נמצאו שכיחות אפילו יותר במי שהסירו שיער לחלוטין, אל מול מי שהסירו חלקית בלבד. לא ברור האם הקשר סטטיסטי (שכן הסרת שיער מתבצעת לרוב לקראת מגע מיני, ונמצא שלמסדרות/ים היו יותר מגעים מיניים) או סיבתי (כי העור הפצוע רגיש יותר לחדירת זיהומים). מנגד, דווקא כיני ערווה היו פחות שכיחות בקרב המסירים וה"גוזמים", סביר כי פשוט לא היה להן איפה לגור…

אסיים בנתון לא רפואי מאחד המחקרים, ולפיו כ-50% מהגברים בגילאי קולג' העדיפו פרטנרית חלקה משיער ערווה, ורק ל-10% לא היה אכפת מעיצוב השיער. מדובר אמנם במחקר אמריקאי אבל בממצא רב משמעויות, שכן אנו חיות בתקופה בה סטנדרטים נוקשים ומגבילים של יופי, עם השפעות על בריאות הגוף, הנפש ודימוי הגוף. מטרתי ברשומה אינה לשכנע נגד הסרת שיער אלא להפחית את הביישנות. בעיות רפואיות שקשורות לכך הן עובדה קיימת שלגיטימי לדבר עליה, שכן לשיער הערווה יש מטרה בקיומו.

הייתי רוצה להפנות אל כתיבתה של נגה כהן ואל הטור "מונולוגים מהואגינה". נגה גם כיוונה אותי אל אורטל בן דיין בבלוג "ראומה" בנושא קרוב. עליית הנושא לדיון יכולה להגביר את תחושת הנורמליות, להקל על תחושת הלחץ, ולרדת לשורשם של דברים שהופנמו ושלקחנו כמובנים אליהם.