אחת מכל 5 נשים מתחת לגיל 45 סובלת מבריחת שתן, והמספר הזה רק הולך ועולה עם הגיל. אז אם גם את סובלת מדליפות שתן או רגעים של כמעט, חשוב שתדעי, את ממש לא לבד. מצד שני, זה לא אומר שזוהי גזרת גורל – יש מה לעשות עם זה והשלב הראשון הוא החזרת השליטה לידיים שלך. לשם כך, בכתבה זו, שמנו לנו למטרה לפרק את המושג "בריחת שתן" ולאפשר לך להבין מה בעצם קורה בגוף שלך.
מערכת השתן ותהליך ההתרוקנות
שתן מיוצר בכליות ומשם מועבר לאחסון בשלפוחית השתן. כאשר אנחנו מחליטות להתרוקן, השתן עובר משלפוחית השתן לשופכה, שהיא צינור שרירי המוביל אל מחוץ לגוף וממנה החוצה. לאורך השופכה נמצאים גם שני סוגרים שריריים, שתפקידם למנוע זליגה לא רצויה של שתן. איבר מרכזי נוסף המעורב בתהליך ההתרוקנות היא רצפת האגן. בכתבה שלנו "צניחה חופשית: חולשת רצפת האגן" הסברנו כי רצפת האגן היא משטח שרירי שנושא את איברי האגן וביניהם גם את מערכת השתן.
על שלפוחית השתן ישנם חיישני מתח, המזהים אם היא מתמלאת מעבר לסף מסוים. ניתן לדמות את השלפוחית לבלון שמתנפח וחיישני המתח קובעים אם היא התנפחה מספיק. חציית הסף תאותת למוח כי הגיע הזמן להתפנות. לקראת הטלת השתן שלפוחית השתן תתכווץ והסוגר הפנימי של השופכה יפתח. תהליך זה קורה על ידי שרירים לא רצוניים ומטרתו לקדם את תהליך ההתרוקנות על ידי לחיצת השתן לעבר היציאה. הסוגר החיצוני, העשוי שריר רצוני, יחד עם שרירי רצפת האגן, הם אלו שמאפשרים לנו להתאפק ובכך לקבוע את עת מתן השתן.
כפי שניתן להבין מדובר על תהליך מורכב הדורש סנכרון של כלל החלקים. סנכרון זה נעשה על ידי המוח ומעורבות בו החלטות מודעות ושאינן מודעות כמו גם השפעות של מצבנו המנטלי. בעיה באחד או יותר מאיברי המערכת או בסנכרון ביניהם, עלולה להוביל לבריחות שתן.
מה קורה בבריחת שתן?
בריחת שתן (Urinary Incontinence) או בשפה הרפואית "אי נקיטת שתן", הוא מצב בו שתן יוצא באופן לא רצוני. בריחת שתן נפוצה אצל נשים משמעותית יותר מאשר אצל גברים. דבר זה בולט במיוחד בגילאים צעירים יחסית, בהם גברים כמעט ולא סובלים מדליפות שתן, אך נכון גם בגילאים מבוגרים יותר.
ישנם שני סוגים מרכזיים של בריחות שתן: בריחת שתן במאמץ ובריחת שתן מדחף. בנוסף, קיימות גם בריחת שתן משולבת המורכבת משני הסוגים יחד ובריחת שתן ממילוי יתר. בריחת שתן ממילוי יתר נובעת בדרך כלל מבעיה רפואית קודמת ולכן לא נעמיק בה במסגרת כתבה זו. עם זאת, נציין כי מצב זה נגרם בדרך כלל דווקא מפגיעה ביכולת השלפוחית להתרוקן. פגיעה זו מובילה להתמלאות השלפוחית יתר על המידה ובכך לדליפה.
בריחת שתן במאמץ
בריחת שתן במאמץ (Stress Incontinence) היא הסוג הנפוץ יותר אצל נשים צעירות ונובעת מחולשה של שרירי הסוגרים ורצפת האגן. אצל נשים הסובלות מבריחת שתן במאמץ, בריחת השתן מתרחשת בדרך כלל בעקבות העלאה של הלחץ על שלפוחית השתן וסביבתה. לחץ כזה יכול לנבוע מצחוק, עיטוש, שיעול, פעילות גופנית וכו'.
אחת הסיבות שדליפות שתן ממאמץ נפוצות במיוחד אצל נשים צעירות, היא ההשפעה של הריון ולידה על הגוף. שוחחנו עם מירב בן אברהם, פיזיותרפיסטית רצפת האגן, שהסבירה לנו על הנושא:
"הריון מעלה מאוד את הלחץ התוך בטני ואת העומס על רצפת האגן. יחד עם ההורמונים המופרשים וההיחלשות של דופן הבטן נוצרת היחלשות כללית של המערכת. לכל זאת נוספת גם הלידה, שמובילה להתרופפות של רצפת האגן ומתיחה מאוד גדולה של השרירים. רצפת האגן והסוגרים נחלשים באופן משמעותי ומתקשים לחזור לעצמם."
ואם אני לא בהריון או אחרי לידה?
חוץ מהריון ולידה, ישנם מגוון גורמי סיכון נוספים. לדוגמה, עיסוק בספורט עצים כמו ריצות, קפיצות או הרמת משאות כבדים עשוי להפעיל לחץ מתמשך על שרירי רצפת האגן. במידה והפעילות מבוצעת בצורה לא נכונה, לחץ כזה יכול להוביל להחלשה של שרירי רצפת האגן (מוזמנות לראות את האינסטגרם של מירב כדי לקבל מידע על ביצוע פעילות גופנית תוך שמירה על רצפת האגן). בנוסף, מצבים בריאותיים, כמו שיעול כרוני או השמנה עלולים להפעיל לחץ דומה. כמו כן, גורמים כמו גיל המעבר, המובילים לשינויים ברקמות הגוף באופן כללי, עשויים להוביל גם הם להיחלשות רצפת האגן. בסופו של דבר רצפת האגן היא מערכת שרירים וכמו כל שריר אחר היא עלולה לסבול מחולשה.
גורמי הסיכון נותנים לנו הבנה מסוימת על הסיבות בגללן דליפות שתן נפוצות יותר אצל נשים, שכן הריון, לידה והגעה לגיל המעבר הם תהליכים ייחודיים לנשים. גם דלקות בדרכי השתן נחשבות לגורם סיכון המוביל לבריחות שתן וגם הן מאפיינות יותר נשים. בנוסף, ישנן טענות כי האנטומיה הנשית עצמה תורמת לריבוי דליפות השתן אצל נשים. אף שלא נמצאו מחקרים מבוססים התומכים בכך באופן חד משמעי, ייתכן שטענה זו מתייחסת בין היתר לאורך הקצר של השופכה הנשית בהשוואה לשופכה הגברית, והעומס המוטל על רצפת האגן הנשית, הנדרשת לתמוך גם ברחם.
איך מטפלים בבריחות שתן במאמץ?
אחת הדרכים המרכזיות לטיפול בבריחות שתן היא טיפול פיזיותרפי. עבור בריחת שתן ממאמץ, הטיפול הפזיותרפי יכלול בעיקר תרגילים פיזיים לשיפור השליטה בשרירי רצפת האגן. מירב מספרת:
"הטיפול מתחיל תמיד בשיחה, אני לוקחת מהמטופלת היסטוריה רפואית והיסטוריה מיילדותית. לאחר מכן אני בודקת אותה – את היציבה שלה, את הבטן שלה ואת רצפת האגן שלה. מה שבדרך כלל אגלה אצל נשים שדולפות ממאמץ אלו שרירים חלשים… ההדרכה שהיא תקבל היא כיצד לעבוד נכון עם שרירי רצפת האגן – כיווץ וגם הרפיה. היא תקבל "שיעורי בית", לתרגול על בסיס יומי מספר דקות ביום. כעבור שלושה שבועות בערך אני מצפה שהיא כבר תרגיש שינוי".
בריחת שתן מדחף
כפי שהוסבר קודם, רכיבי מערכת השתן מסונכרנים על ידי המוח. בריחת שתן מדחף (Urge Incontinence), מתרחשת כשיש בעיה בסנכרון זה, בדרך כלל כתוצאה משלפוחית שתן רגיזה. נשים הסובלות משלפוחית שתן רגיזה נוטות להרגיש דחף חזק ופתאומי להתפנות, ללא קשר לרמת המילוי של שלפוחית השתן שלהן. הפתאומיות והעוצמה של דחף זה, עשויים להוביל לקושי בשליטה ולדליפת השתן. מירב מסבירה:
"בריחת שתן מדחף נגרמת מאיזושהי בעיה שעדיין לא מבינים עד הסוף ובה שריר השלפוחית מתכווץ באופן לא רצוני. במצב נורמלי, אצל אישה תקינה ובריאה, מערכת השתן עובדת בסנכרון טבעי. כשהשלפוחית נמצאת בשלב המילוי שלה היא הולכת ומתמלאת בשתן. יש מערכת שגורמת לשלפוחית להיות רפויה ולרצפת האגן והסוגרים להיות מכווצים. המפלס בשלפוחית ילך ויעלה ובשלב מסוים המערכת תגיד לנו ללכת להתרוקן. בזמן ההתרוקנות קורה ההפך, השלפוחית סוחטת את השתן ומתכווצת והשופכה ושרירי רצפת האגן מרפים. אצל אישה שסובלת מבריחת שתן מדחף, מסיבה לא ברורה יש הפרעה והשלפוחית עלולה להתכווץ גם בשלב המילוי וליצור תחושה של דחיפות מאוד גבוהה."
איך מטפלים בבריחת שתן מדחף?
גם בבריחת שתן מדחף ניתן לטפל בטיפול פיזיותרפי, כאשר הפעם הטיפול כולל שלבים נוספים עליהם מירב מפרטת:
"במצבים של דחיפות ותכיפות… אנחנו נתחיל בכל השלבים הקודמים, תשאול בדיקה והדרכה. בנוסף, אותה אישה תקבל ממני למלא מאזן נוזלים: כמה היא שותה, מתי היא שותה וכמה היא מתרוקנת… בהתאם לתוצאות מאזן הנוזלים, אלמד אותה טכניקה שנקראת טכניקת הדחייה, שמלמדת איך לרווח בין הטלות השתן ולהוריד את הלחץ מהשלפוחית".
הקשר המפתיע בין המוח לשירותים
בהקשר זה נציין שפעמים רבות הדחף ללכת לשירותים מתעצם כתוצאה מהתניות חיצוניות. התניות אלו מובילות לקישור במוח בין אירוע חיצוני לבין הצורך ללכת לשירותים. כך, גם אם לפני כן לא הרגשנו צורך להתפנות, כתוצאה מאירוע זה נרגיש דחף חזק ופתאומי. התניות אלו משתנות בין אישה אחת לאחרת, אך ישנן מספר התניות נפוצות במיוחד. לדוגמה, שמיעה של מים זורמים, הליכה לכיוון השירותים או הגעה לפתח הבית. למעשה, הדוגמה האחרונה כל כך נפוצה שהיא זכתה לשם משלה, "סימן מפתח".
תופעה זו ממחישה את מידת ההשפעה של המוח שלנו על בריחות שתן, אבל זה לא מסתיים בכך. ההתמודדות היומיומית עם ההתניות עלולה להוביל לחרדה סביב האירועים התואמים אליהן והיא בתורה עשויה לגרום להחמרה במצב. בראיון איתה, מירב מסבירה גם על כך:
"אמרתי קודם שדחיפות זה משהו שאנחנו לא מבינים עד הסוף, אבל יש מצבים שאנחנו יותר מבינים כמו סימן מפתח ודומיו. אנחנו מבינים שלחץ וחרדה מאיזשהו לופ שלילי שהאישה נמצאת בו מחזק את ההתכווצויות האלו, ואפילו יותר מכך, גם לחץ לא קשור יכול להוביל אליהן. אצל נשים שמגיעות אליי וסובלות ממצב זה, חלק מהטיפול יהיה טיפול התנהגותי. אני מלמדת אותן איך להרפות את המחשבות ולשחרר מכל לחץ אפשרי."
אני חוששת שיש לי בריחת שתן, מאיפה מתחילים?
כאמור, אחד הפתרונות המרכזיים לדליפות שתן הוא טיפול פיזיותרפי. אפשר לפנות לפיזיותרפיסטית לרצפת האגן (נקרא גם שיקום רצפת אגן) בקופת החולים או באופן פרטי. לעיתים, יתלוו אליו גם שינויי אורחות חיים כמו ירידה במשקל, הפסקת עישון, הפחתת צריכת קפאין ועוד. עבור מקרים בהם הטיפול הפיזיותרפי לא מספיק, קיימים פתרונות נוספים כמו טיפולים תרופתיים וכירורגיים. בכל מקרה הצעד הראשון הוא לפנות לגורם רפואי מוסמך שידע להכווין אותך לפתרון שיתאים עבורך.
ולסיכום, נגיד שוב שבריחת שתן היא תופעה שכיחה ואף על פי שזו אף פעם לא תהיה חוויה נעימה, זה קורה. יחד עם זאת, אין סיבה שתסבלי ואם את מרגישה שאיכות החיים שלך נפגעת, אל תהססי לפנות לטיפול ולשפר את המצב.
שני אייל היא סטודנטית להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב וחברת צוות לבריאותה.
מירב בן אברהם היא פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, בעלת ניסיון של כ-20 שנים בתחום.
האתר של מירב: https://www.tipul-agan.com/
