גם השנה מקדיש העולם את חודש ספטמבר למחלת האלצהיימר, במטרה ללמד אודות המחלה, לתקן תפיסות שגויות ולהעלות מודעות. אך מנקודת המבט שלי, אחת הזויות הפחות מדוברות היא דווקא מקומן של נשים החיות עם אלצהיימר. נשים אשר חיות איתה בגופן או בשכלן, או חיות איתה בביתן, כשמדובר באלצהיימר בבן או בבת משפחה. 

אלצהיימר שכיחה פי 2 בנשים אל מול גברים, והתקדמותה בנשים מהירה יותר. מהלכה ארוך ואיטי, ומתאפיין בירידה בזכרון, בהתמצאות ובכישורי חיים שונים, עד פגיעה בשיפוט ושינוי באישיות. המחלה פוגעת בהדרגה בעצמאות של מי שלוקה בה, עד הגעה לתלות במטפל או במטפלת. למרות המנגנון שאחראי ליצירת המחלה אינו ברור, ניתן להצביע על כמה גורמים המעלים את הסיכון לחלות בה.

אך הנטל במחלה לא נופל על כתפיהן של נשים רק בתור חולות במחלה, אלא גם כמטפלות. נשים רבות מטפלות בחולה או בחולת אלצהיימר במשפחה, דוגמת הורה או בן/בת זוג, והעומס הרגשי והפיזי הכרוך בטיפול הוא עצום. מחקרים שעוסקים בנושא מציגים תמונה נוגעת ללב של נשים אשר סועדות בן או בת משפחה, וכיצד הדבר משפיע על בריאותן שלהן.

אם הנושא מעניין אתכן/ם ותרצו להרחיב בקריאה על אלצהיימר ונשים, ניתן לעשות זאת ממש כאן:

לכתבה "אלצהיימר: לזכור את הנשים" שפרסמתי ב-09/2015.

בברכת בריאות שלמה ושווה,

ליאור.

          מהפכת המזון הבריא הולכת ותופסת מקום בחיינו, ורובנו כבר יודעות ויודעים שתזונה נבונה חיונית לבריאות טובה. בַּגַּנִּים ובבתי הספר מדברות על פירמידת המזון, ואפילו יוזמות מדיניות מנסות לעודד אותנו לבחור במזונות בריאים יותר. מנגד, כמה קשה לעמוד בפיתויי המזון המהיר, המוכן, המעובד. הוא זמין, והוא זול, וכל כך קל להכנה. ובינינו, אם "You are what you eat", אני במרבית חיי הייתי פחמימה.  להמשיך לקרוא ←

קוראות/ים יקרות,

ביום שישי ה-25/5 יערך במרכז הגאה בתל אביב כנס "לדבר בריאות בגאווה". השנה יעסוק הכנס בנושאי בריאות של הגיל השלישי, בסימן אירועי הגאווה של השנה, אבל לא רק. למי שלא מכירה מהשנים הקודמות – אני ממליצה בחום להגיע. זהו כנס פתוח, מחבק (בהסכמה!), מלמד, מעשיר ומהנה מאד.  ההרשמה פתוחה לכולן/ם, ובחינם. השנה יהיו כמה "רצועות" שירוצו במקביל ושניתן להירשם לכל אחת מהן בנפרד ולגוון לפי החשק: בריאות ומיניות נשים, גברים, טרנס*, נפש, מסיבות וכושר.

כגילוי נאות אספר לכן שאני אוהבת את הכנס לא רק כמשתתפת אלא גם כמנחה ומרצה. בהמשך לשנים קודמות גם השנה יש לי זכות להעביר בו מפגש, ובחרתי בכוונה בנושא שקרוב ללבי. ההרצאה "אל ארבעים ומעבר לו: שיחות לא הטרוסקסואליות לגיל המעבר" היא הראשונה ברצועת הנשים, ומתחילה בשעה 10:00. במפגש (הדיסקרטי, אם היה ספק) נדבר על ענייני רפואה וגוף לקראת המנופאוזה, במהלכה ואחריה, אבל גם על החוויה של גיל המעבר בתוך זוגיות נשית, ועל משמעות גיל המעבר לא/נשים מהקהילה הטרנסית. מתאים לנשים מגיל 40 ומעלה, לצעירות יותר עם מנופאוזה מוקדמת, לנשים בזוגיות עם אשה מבוגרת יותר, למי שיש בחייה כל אשה אהובה בגיל המעבר, וכמובן לכל מי שמתעניינת. אשמח לראותכןם.

להמשיך לקרוא ←

          הריון הוא אף פעם לא עניין של מה בכך. כל הריון מעורר באופן טבעי בליל רגשות, מחשבות ודאגות, וזכרונות שנותרים משמעותיים גם שנים קדימה. על אחת כמה וכמה עם אפילפסיה. הרשומה הקודמת על אפילפסיה עסקה בקשר שבין המחלה למחזוריות הוסת והמנופאוזה, וכתבה זו תמשיך באופן טבעי אל פוריות, הריון והנקה, אשר עשויים להיראות אחרת בְּאוֹרָה של האפילפסיה. מוזמנות להצטרף.

להמשיך לקרוא ←

          הפרכוס הראשון הופיע בגיל 13 כאיבוד הכרה בליווי תנועות הגפיים האופייניות. לאחר כמה שבועות, כשניתנה האבחנה הרשמית של אפילפסיה, היא קיבלה גם את הוסת הראשונה. רק אחרי שנים הבינה שהתזמון לא היה מקרי. קריאה בפורומים הפגישה אותה עם חוויות של נשים נוספות, וכך גילתה שפרכוסים עשויים להיות מושפעים מהמחזור החודשי, שהפרעות הורמונליות שכיחות יותר בנשים עם אפילפסיה, ושהגלולות שחשבה ליטול יכולות להשפיע על התרופות נוגדות הפרכוס, ולהיות מושפעות מהן. 

להמשיך לקרוא

*אזהרה: כתיבה מפורשת על דכאון ואובדנות*

לפעמים מחקרים לא מחדשים לנו כלום. כלומר, לפעמים לא צריך שהם יחדשו. צריך שהם יאשרו משהו שכבר ידענו, יתנו לו תוקף. כך למשל מחקר חדש שבא לבדוק כיצד מתפלג דכאון בקרב רופאות ורופאים, ואם קונפליקט משפחה-עבודה משפיע על ההבדל בין המינים. מסתבר שהוא משפיע. מנחשות איך?

להמשיך לקרוא

          השיחה הראשונה בינינו הייתה בנובמבר, אחרי ששלחתי הודעה ראשונה, מגששת. שרידים עדינים של חרדה חברתית כמעט מנעו ממני לחייג. בדיעבד שמחתי כל כך שהתגברתי עליהם, כי ככה הכרתי את קרן ואת אלכס. להמשיך לקרוא