מסע בחירות: האם להניק ואיך להפסיק

שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
"את מניקה?". שאלה כל כך פשוטה, של "כן או לא". אז מדוע התשובה לעתים כל כך מורכבת? ד"ר יעל זק-דורון על ההחלטה אם להניק – או להפסיק

ידוע שחלב אם הוא המזון המותאם ביותר מבחינה פיזיולוגית עבור הצרכים המשתנים של תינוקות. חלב האם מפחית זיהומים במערכות העיכול והנשימה, ואת הסיכון לתחלואה כרונית דוגמת סוכרת סוג 2. כמו כן, הנקה מקטינה את הסיכון לתחלואה אימהית, דוגמת אירועים מוחיים, סרטן שד ושחלות, תחלואה לבבית, יתר לחץ דם וסוכרת.

עם זאת, קיימת אלטרנטיבה ראויה, בדמות הפורמולה. לפני המצאת הפורמולה (או בשמה המקצועי: תמ"ל – תרכובת מזון לתינוקות) בשנות ה-50, תינוקות שלא קיבלו חלב אם הוזנו בחלב בקר/צאן שהועבר באמצעים לא סטריליים, עם תוספים שונים ומשונים, ותמותת התינוקות היתה בהתאם. התמ"ל שינה זאת, וסיפק הזנה מתאימה אשר אפשרה לתינוקות לגדול ולשגשג.

הפסקת הנקה

קיים ספקטרום רחב של תרחישים אפשריים בהם אימהות אינן מניקות. אימהות שמבחינה רפואית אינן יכולות להניק מהוות פחות מ-3% מכלל הנשים. לפי נתוני סקר מטעם משרד הבריאות, בישראל מעל 90% מהנשים מעוניינות להניק לאחר הלידה, ו-50% מהנשים שהחלו להניק, חדלו מלהניק באופן בלעדי כחודשיים לאחר הלידה. עוד עולה מן הנתונים, כי בגיל 3 חודשים 45% מהתינוקות מהמגזר היהודי וכ-65% מהתינוקות מהמגזר הערבי ניזונים מחלב אם באופן בלעדי או בשילוב עם תמ"ל. מה קורה בין 90 האחוזים בתחילתו של המסע, לאחוזים הנמוכים בהרבה בחודשים שלאחר מכן? ולמה בעצם זה כל כך משנה לנו? הרי משתי אפשרויות ההזנה מתפתחים תינוקות בריאים ושמחים. ככל הנראה לא חסרים זוכי פרס הנובל שלא הוזנו בחלב אם ביום מחייהם, ובכלל, זו הבחירה של האמא, לא? ולמה בכלל לבחור בהנקה, שלכל הדעות יכולה להיות עיסוק מפרך?

רגע אחרי לידה, שאולי בעצמה לא התרחשה כפי שציפית ואף הותירה אותך מותשת, מדממת, עם כאב פיזי ורגשי, עולות הציפיות מהסביבה שתשקיעי את מיטב מאמצייך בהזנת תינוקך מגופך במקום להתמקד במנוחה והתאוששות, שתעשי זאת עם חיוך ואם אפשר גם שתספקי עדכונים שוטפים לכל דורש מה טוב. להיות אמא מניקה עלול לדרוש ממך מעל ומעבר: שתבלי שעות רבות במשך היום בישיבה בתנוחות לא נוחות שלא לומר מכאיבות, שבזמן המועט שיש לך לעצמך תשאבי חלב אם, תוך כדי תארחי משפחה ומבקרים, תחבשי פטמות מדממות, תתעוררי בלילות ללא אפשרות לגיבוי מצד בן/בת הזוג, תימנעי משימוש במוצץ בשביל ש"ההנקה תתבסס", תתרוצצי בין רופא/ת הילדים לטיפת חלב כדי לוודא שהתינוק עולה מספיק במשקל כי אי אפשר לדעת כמה באמת מצליח לינוק, ועוד לא הזכרתי את מצב הרוח… הכי הגיוני בעולם שהבחירה תהיה דווקא זו שלא מעמיסה כל כך הרבה קשיים ואתגרים.

אני חושבת שהשאלה היא איך אנו מגדירות "בחירה". האם בחירה היא פשוט הדרך בה הלכת? אם רצית ללכת בדרך אחרת אבל לא קיבלת אמצעים מספקים בכדי ללכת בה, האם הדרך בה הלכת היא מתוך בחירה? אם לא היה בידייך את כל הידע בכדי לבצע בחירה מושכלת, יכול להיות שהדרך בה צעדת למעשה נכפתה עלייך? ומה אם החברה בה גדלת, חונכת ובה את חייה מסלילה אותך לכיוון זה או אחר?

אֵבֶל וטראומה בהנקה

אנו חיים בתקופה בה חוסר היציבות הפך לנורמה, אי הודאות שוחקת והורים רבים נתקלים בקשיים בלתי צפויים. לדוגמה, אישה לאחר לידה בזמן סגר שיתכן וגם יש לה ילדים נוספים בבית ללא מסגרת, בין אם תכננה להניק ובין אם לא, מתמודדת עם מצב מאתגר בלשון המעטה, שלא לומר בלתי שפוי. להטיל עליה את מלוא האחריות על ההחלטה האם להניק או לא, זוהי חוסר הבנה של הסיטואציה.

פרופ' איימי בראון, פסיכולוגית אשר עוסקת בתחום בריאות הציבור ובפרט בהורות ראשונית, חיברה את הספר "Why Breastfeeding Grief and Trauma Matter" המסכם מחקר איכותני אשר ערכה במשך 3 שנים בו ראיינה אימהות על כל קצוות ספקטרום ההנקה בארה"ב ובבריטניה: מניקות, לא מניקות, שהפסיקו להניק, אימהות טריות ואימהות אשר ילדו לפני למעלה מ-30 שנים. אחד הממצאים הבולטים של המחקר הוא שהנשים שהמשיכו לסחוב משקעים רגשיים עמוקים זמן רב לאחר סיום ההנקה, הן הנשים אשר חוו תמיכה בלתי מספקת מהסביבה, וחשו כי לא קיבלו מידע מספק מהצוות המטפל לגבי מצבן ולגבי האפשרויות העומדות בפניהן. יתרה מזאת, הן הרגישו שלא קיבלו הכרה בקושי שלהן, שפטרו אותן, שלא ניתנה להן לגיטימציה לתחושת אובדן היעדים או המציאות כפי שדמיינו אותה. פרופ' בראון מתארת בנשים אלו מאפיינים מסויימים של פוסט-טראומה (PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder).

"העיקר שיצאת בידיים מלאות", "אני גדלתי על תמ"ל ותראי מה יצא ממני" – אלו משפטים שנשים שומעות מהסביבה או במרפאה, אשר במקרה הטוב נאמרו בכוונה טובה ואולי אפילו מנחמים עבור חלק מהנשים, אך עלולים גם לגזול מהן את הזכות להתאבל ולתת את המקום להשלכות הרגשיות של אובדן ההנקה.

חשוב לתמוך בנשים המעוניינות בהנקה, בין אם ממשיכות להניק ובין אם לא, ולתת הכרה ומקום לאבל שלהן על כך שהדברים לא התגלגלו כפי שציפו. דבר זה אינו בא בסתירה עם העובדה כי לא כל הנשים צריכות לרצות להניק. גם מי שבחרה לא להניק זכאית ואמורה לקבל מקום והכרה ברגשותיה. כמו כן, גם אמא מניקה לא בהכרח תתמוגג מהמחמאה לכאורה "כמה נהדר שאת מניקה!" – אולי זה לא נהדר עבורה. אולי זה קשה, כואב, מהווה מאבק תמידי ומקור סבל עבורה והיא היתה רוצה שמישהו יכיר בכך. חשוב לבדוק מי עומדת מולך, לשאול ולא להניח מראש מהם הקשיים הספציפיים שהיא חווה, ולנתק בין האופן בו התינוק מקבל הזנה לבין "טיב" האימהות או אושר התינוק, שכן אין דבר אחד משפיע על האחר לכאן או לכאן.

הפסקת הנקה יזומה

סיום הנקה יכול להתרחש ממגוון סיבות, חלקן הוזכרו לעיל, אבל לרוב האמת מורכבת יותר. על רופאים ורופאות להוות מקור מידע אמין ונטול פניות עבור נשים, לספק תמיכה וללוות אותן לאורך הדרך בה בחרו. ניתן ורצוי לשוחח עם הרופא/ה שלך על הנקה משלבי הריון מוקדמים, בין אם כדי לתמוך בהמשכה ובין אם כדי לתמוך בסיומה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי שיתוף בחוויה שלך, במה שמטריד אותך, בשיקולים השונים שלך, בשאיפות ובחששות שלך.

הפסקת הנקה יכולה להיעשות במספר אמצעים. התאמת האופן המתאים לכל אישה תלוי בהבדל במנגנונים הפיזיולוגים של ההנקה אשר שונים בין הימים הראשונים שאחרי הלידה, אז הגירוי ליצור חלב הוא הורמונלי, לבין התקופה בה ההנקה התבססה, אז הגירוי הוא מקומי, כלומר ע"י ריקון חלב מהשד.

כיום התרופה הקיימת בשוק בישראל לשם הפסקת יצור חלב נקראת "דוסטינקס" (Cabergoline). עם זאת, ראוי לציין כי היא אינה מאושרת לשימוש ע"י ה-FDA בארה"ב עקב תופעות לוואי קשות של תרופה אחרת מאותה הקבוצה הנקראת Bromocriptine אשר נמצא קשר בינה לבין אירועים מוחיים, אירועים לבביים ומוות.

דוסטינקס פועלת על עיכוב המנגנון ההורמונלי לגירוי יצור חלב, וככזו מרבית המחקרים אשר בחנו את יעילותה ובטיחותה התייחסו לנטילתה 12-24 שעות בלבד לאחר הלידה. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בנייר העמדה של "החברה לרפואת הנקה בישראל" העוסק בהפסקת הנקה. לפי עלון משרד הבריאות, יש להמליץ על מינון שונה בשימוש בשעות שלאחר הלידה לבין זה הניתן בשימוש בימים ובשבועות שלאחר מכן. בנוסף, אין להשתמש בתרופה במקרה של נשים אשר סבלו מיתר לחץ דם או רעלת במהלך ההיריון או לאחר הלידה.

לצערנו, המחקר על נושאים ברפואת הנקה דל. גם במקרה התרופתי, לא קיים מחקר מקיף מספיק על בטיחות השימוש בדוסטינקס ולכן גם קיימת מחלוקת לגבי הבטיחות של השימוש בחלב האם המיוצר לאחר נטילת התרופה.

באופן שאינו תרופתי, מומלץ לבצע הפסקת הנקה ע"י פינוי חלב מהשד באמצעות סחיטה ידנית או שאיבה עד להקלת המלאות בלבד. זו אפשרות אשר מתאימה בכל שלב של תקופת ההנקה. יש לצמצם בהדרגה את המשך והתדירות וכך ייצור החלב יפחת עד שיפסק. שימוש בעלי כרוב הינו מנהג נפוץ אך אינו נבדק מחקרית בצורה מספקת ולכן לא בהכרח עדיף מלהשתמש בקומפרסים חמים לפני פינוי החלב ולאחר מכן בקומפרסים קרים. חשוב להדגיש כי יצור החלב הוא אינדיבידואלי, ולכן התהליך עשוי להתנהל בצורה שונה אצל נשים שונות. רצוי לפנות ליועצת הנקה או רופא.ה מטפל.ת בכדי להתאים את הדרך לסיום ההנקה עם מינימום תופעות לוואי וסיבוכים כגון כאב, סתימות וזיהומים.

החברה לרפואת הנקה בישראל

רפואת ההנקה לא מופיעה בתוכנית הלימודים המחייבת של אף אחד ממקצועות הרפואה בארץ, זאת למרות שקיום, המשך או סיום הנקה דורש לעיתים מערך שלם של התגייסות ותמיכה הכולל בין היתר את הרופא/ה המטפל/ת. אנו יודעות שדרישה יכולה לשנות מציאות, דוגמת תנועת "אפס הפרדה" שחוללה מהפך מקצה לקצה בחדרי הלידה, במחלקות יולדות ובאופן ההתנהלות של רופאי ילודים בביה"ח. אנו מלאות תקווה שדבר דומה יכול וצריך לקרות גם בתחום ההנקה, כך שהדרישה מהשטח לרופאים ורופאות המיודעים בענייני רפואת הנקה תפעפע מעלה ותשפיע על הכשרתם של המטפלים בכן ובילדיכן.

ד"ר יעל זק-דורון היא רופאה, חברה ופעילה בחברה לרפואת הנקה בישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות דומות