בעיות רפואיות שכיחות לאחר לידה

הגוף, כמו הנפש, עובר מהפכה קטנה במהלך ההריון, הלידה והתקופה שאחריהן, ורשומה זו מוקדשת לו, ולמצבים הרפואיים השכיחים לאחר לידה. חשוב לציין שמספר השינויים הגופניים שקורים במהלך ההריון ולאחר הלידה הוא גדול מכדי להקיף ברשומה אחת, לכן נתמקד בנושאים היותר שכיחים; אם תרצו להוסיף על מה שכתוב כאן – תוכלו להוסיף בתגובות.

צניחת אגן והפרדות דופן הבטן

הריון ולידה הם אתגר לשרירי הבטן ולרצפת האגן. ההורמונים משפיעים על השרירים ועל רקמת החיבור כדי שיוכלו להמתח, הרחם והתינוק/ת מפעילים עליהם לחץ הולך וגדל, ואז, בלידה… טוב, אין צורך לתאר את הגבורה שנדרשת מהם פה. ולכן, הריון ולידה מובילים לעתים לא נדירות לבעיות ברצפת האגן, לחולשה של דופן הבטן ואפילו לבקעים.

הרעיון מאחורי כל אלה הוא דומה: צפוף בתוך הבטן, ואיברי הבטן והאגן "בורחים" דרך הנקודות החלשות יותר, שדרכן אפשר לשחרר את הלחץ. הטבור הוא איזור חלש כזה, ולכן בקע טבורי הוא נפוץ למדי במהלך הריון ולאחר לידה, וגם בקעים בצלקות ניתוח, כמו קיסרי או ניתוחים אחרים. עוד איזור חלש הוא קו האמצע של הבטן, שהוא למעשה רקמת חיבור שמחברת בין שרירי הבטן מימין ומשמאל, והבלט שמופיע לאורכו נקרא "דיאסטזיס רקטי". ואחרונה היא רצפת האגן, שבה הנרתיק מהווה את "נקודת התורפה".

על בעיות רצפת האגן דיברנו כאן בהרחבה, אבל על דופן הבטן ועל בקעים טרם כתבתי. בקעים מורגשים כאיזורים בולטים, שבתוכם יש שומן תוך בטני או לולאת מעי, והם לעתים מלווים באי נוחות או אפילו בכאב. הם יכולים לצאת ולחזור לסירוגין, למשל בזמן פעילות גופנית, שיעול, ושאר פעילויות שמעלות את הלחץ בתוך הבטן. בכל מקרה של בקע מומלץ להתייעץ עם רופאה כדי להחליט לגבי צורך בטיפול, כשסימני אזהרה דחופים הם בקע שלא ניתן "להחזיר", כאב עז, אודם או חום מקומי או כללי.

למרות שישנם טיפולים לבקע ולצניחת איברי האגן – החל מפיזיותרפיה ועד ניתוח – הפעולה היעילה ביותר היא מניעה. כדי למנוע צניחת אגן מומלץ לבצע תרגילי חיזוק לרצפת האגן עוד במהלך ההריון, וכדי למנוע בקעים בבטן, מומלץ לשמור על לחץ בטני תקין: לטפל בעצירות כדי להמנע מלחיצות בשירותים, להתרומם בצורה נכונה, לא לעשות תרגילי בטן בהריון (אפשר בהנחיה מקצועית), ולא להרים דברים כבדים (אלא אם יש ילדה גדולה יותר, ואז לפעמים אין ברירה אלא להרים גם אותה. ואת התיק שלה. ואת האוצרות שהיא מצאה בדרך).

דלקת בשד

כאב בשד, רגישות למגע, אודם של העור וחום מקומי הם כולם סימנים של דלקת בשד; או ב"רפואית": מסטיטיס. דלקת לא זיהומית בשד עלולה להווצר בשל גודש או בעקבות סתימה בצינורית חלב. אם גם חיידקים נכנסים לתמונה (למשל דרך פצעים בפטמה) הדלקת נהיית זיהומית, והתסמינים מחמירים וכוללים גם חום, תשישות ותחושה כללית רעה יותר. דלקת בשד יכולה להתפתח לכל אורך תקופת ההנקה, אך היא שכיחה יותר בחודש-חודשיים הראשונים

הטיפול בדלקת הוא שחרור הגודש על ידי חימום מקומי וריקון של השד – מוטב בהנקה על פני שאיבה. אין ספק: בנוכחות דלקת, ההנקה יכולה להיות לא נוחה או אפילו מכאיבה, וזה בסדר אם מחליטות שמפסיקות להניק בעקבותיה, אך בכל זאת מומלץ לרוקן את השד לפחות עד שהדלקת הנוכחית חולפת כדי לזרז החלמה. מותר לתת לתינוק/ת את החלב מהשד המודלק, אך אם מדובר בפג/ית, מומלץ לשמור אותו לשימוש מאוחר יותר, בגלל שריכוז המלחים בו קצת שונה. כטיפול תרופתי אפשר להשתמש באיבופן, שנחשב לתרופה בטוחה בהנקה, והוא עוזר לשכך כאב ולהפחית דלקת. אם אין מגמת שיפור תוך 24 שעות, מומלץ לפנות לרופאה, ולראות אם יש צורך בטיפול אחר, אנטיביוטי.

טחורים ועצירות

טחורים ועצירות הם תוספת מהנה לתקופה מלאת-החן שלאחר הלידה. עצירות בהריון נגרמת בעיקר בגלל העליה בהורמון פרוגסטרון, שבין שאר פעולותיו – מאט את תנועת המעיים. טחורים הם כלי דם גדושים בפי הטבעת, והם יכולים לגרום כאב או אי נוחות, ודימום אדום בהיר בניגוב או באסלה. הריון הוא מצב "מועד" להתפתחות טחורים בגלל השינויים ההורמונליים, ובשל הלחץ מהרחם שגדל ככל שההריון מתקדם. גם הלחיצות במהלך הלידה או לחיצות בשירותים בגלל עצירות, יכולות לגרום לטחורים או להחמיר אותם.

מה מומלץ לעשות כדי להמנע מטחורים? ראשית, למנוע ולהקל על עצירות על ידי שתיית מים, אכילת סיבים וביצוע פעילות גופנית ככל שניתן. מומלץ לא להתאפק כשצריכות, ולא להשתהות על האסלה, למרות הרצון העז להירדם שם בשתי דקות השקט הבודדות שיש לך לאחר הלידה.

ומה לעשות כדי להקל על טחורים שכבר נוצרו? אפשר לעשות אמבטיות ישיבה במים חמימים, לכ-10-15 דקות, כמה פעמים ביום. מומלץ לא להשתמש בנייר טואלט עם בישום או צבע, שיכולים לגרום גירוי מקומי, אך ניתן להשתמש בנייר לח, שלעתים קרובות מקל על ההרגשה. תרגילי קגל לחיזוק רצפת האגן כנראה עוזרים גם להקטנת טחורים, ולסיום ישנן משחות מקומיות שניתן לקנות ללא מרשם, או לבקש מהרופאה, שמכווצות את הטחורים ומסייעות בהחלמה. ובשביל השפיות כדאי לזכור, שלמרות שזה מאד מציק, טחורים שלאחר לידה לרוב חולפים מעצמם אחרי זמן מה.

בעיות אורתופדיות

איך שלא נסתכל על זה, תפעול תינוק/ת זו עבודה פיזית. הגב, שלרוב כאב גם בהריון, נאלץ לשאת עכשיו שינה בתנוחות מוזרות, הרמות ונדנודים. הצוואר, הזרועות והגב התחתון יכולים לכאוב מתנוחות ההאכלה, ו(אם הכל הולך בסדר) מנשיאת המשקל הגדל של התינוק/ת. גם דלקות של הגידים והמעטפת שלהם שכיחות יותר סביב הריון ולידה, כמו תסמונת התעלה הקרפלית, ותסמונת דה-קרוון.

החודשים שלאחר הלידה הם חודשים "רגישים" לבעיות אורתופדיות בגלל השינויים ההורמונליים, אותם הורמונים שתפקידם להרפות את רקמות החיבור והשרירים לקראת הלידה, ולכן גם עושים אותם יותר פגיעים לדלקת. בנוסף, זו תקופה של פעולות חוזרות כמו נענוע העגלה, נדנוד התינוק/ת, או שימוש בסמארטפון (אם נדבר תכלס 🙂 ), והפעולות החוזרות האלה גם מעלות את הסיכון לדלקות. ואחרון: מדובר בפעילות סביב השעון, ולא תמיד הגוף והשרירים מקבלים את המנוחה שהם צריכים.

אז מה לעשות? לנוח כשאפשר, ולנסות לעשות פעילות גופנית ולחזק את השרירים. לדלקות בכף היד או במפרקים אחרים, אפשר להשתמש בתומך או בחבישה אלסטית, ו/או לקחת משככי כאב או נוגדי דלקת. חשוב לציין שאם הדלקת כבר מפריעה לתפקוד, מלווה בחום, בנפיחות או באודם מקומי, מומלץ לגשת לרופאה כדי לקבל אבחנה מדויקת ולהתאים טיפול.

זיהומים

לאחר לידה, הגוף פגיע יותר בפני זיהומים. השכיחים הם זיהומים בדרכי השתן, זיהומי פצע ניתוח וזיהומים בשד (ראי מעלה). אחד מהמצבים שחשוב לאבחן מוקדם הוא אנדומטריטיס – זיהום של רירית הרחם. גורמי הסיכון לאנדומטריטיס הם לידה ממושכת, זמן רב שעבר בין פקיעת מי השפיר (ירידת מים) ובין הלידה, לידה מכשירנית וניתוח קיסרי. התסמינים במקרה זה הם חום, צמרמורת, כאב בטן והפרשה נרתיקית עם ריח רע.

זיהום בדרכי השתן יכול להופיע סביב הלידה, ובמיוחד אם הוכנס קתטר במהלך הלידה או אחריה. התסמינים יהיו צריבה בשתן, תחושת תכיפות או דחיפות במתן שתן, או שתן עכור או מעט דמי. פצעים שונים מהלידה יכולים גם הם להזדהם. חתך ניתוח קיסרי, אפיזיוטומיה או קרעים שקרו במהלך הלידה, אשר נראים אדומים, חמים, נפוחים, כואבים יותר מהרגיל או עם הפרשה – מצריכים בדיקה.

טיפול מוקדם בזיהומים לאחר לידה הוא חשוב כדי למנוע סיבוכים לטווח הקרוב והרחוק, ולכן בכל מקרה בו החום עולה, או מופיעים סימנים אחרים שמחשידים לזיהום – מומלץ להתייעץ עם רופאה או אחות. אם את מניקה חשוב לספר זאת לרופאה, כדי להתאים אנטיביוטיקה שבטוחה בהנקה.

ועוד

כמו שאמרנו בהתחלה, הרשומה הזאת קצרה מלהכיל את כל המצבים הרפואיים לאחר לידה. מה לא נכלל כאן? דימום לאחר לידה לא הוזכר, וגם לא בעיות קרישיות יתר כמו קריש דם ברגליים או תסחיף ריאתי. לא דיברנו על כל השינויים ה"קוסמטיים", כמו נשירת שיער, שינויים בעור, סימני מתיחה ועוד תופעות שיכולות להשפיע על איכות החיים. לא התייחסתי למחלות שיכולות להמשיך מתוך ההריון אל אחרי הלידה, כמו יתר לחץ דם, או סוכרת הריון וגם לא למחלות שמופיעות לפעמים לראשונה לאחר הלידה, כמו בעיות בבלוטת התריס ובעיות הורמונליות אחרות.

לפני ההריון והלידה לא יכולתי לדמיין את עוצמת הרגש שמלווה את החוויות האלה, לטוב ולרע, ואת האופן העמוק והבלתי נגמר שבו הן משפיעות על החיים. אשה שאני מאד אוהבת אמרה לי פעם שגם 30 שנה לאחר לידה זה עדיין לאחר לידה, ואני מניחה שהיא יודעת מה היא אומרת, כי אמא תמיד צודקת 😉 .

כתבה זו פורסמה מחדש במגזין "גלויה"