קוראות/ים יקרות,

ביום שישי ה-25/5 יערך במרכז הגאה בתל אביב כנס "לדבר בריאות בגאווה". השנה יעסוק הכנס בנושאי בריאות של הגיל השלישי, בסימן אירועי הגאווה של השנה, אבל לא רק. למי שלא מכירה מהשנים הקודמות – אני ממליצה בחום להגיע. זהו כנס פתוח, מחבק (בהסכמה!), מלמד, מעשיר ומהנה מאד.  ההרשמה פתוחה לכולן/ם, ובחינם. השנה יהיו כמה "רצועות" שירוצו במקביל ושניתן להירשם לכל אחת מהן בנפרד ולגוון לפי החשק: בריאות ומיניות נשים, גברים, טרנס*, נפש, מסיבות וכושר.

כגילוי נאות אספר לכן שאני אוהבת את הכנס לא רק כמשתתפת אלא גם כמנחה ומרצה. בהמשך לשנים קודמות גם השנה יש לי זכות להעביר בו מפגש, ובחרתי בכוונה בנושא שקרוב ללבי. ההרצאה "אל ארבעים ומעבר לו: שיחות לא הטרוסקסואליות לגיל המעבר" היא הראשונה ברצועת הנשים, ומתחילה בשעה 10:00. במפגש (הדיסקרטי, אם היה ספק) נדבר על ענייני רפואה וגוף לקראת המנופאוזה, במהלכה ואחריה, אבל גם על החוויה של גיל המעבר בתוך זוגיות נשית, ועל משמעות גיל המעבר לא/נשים מהקהילה הטרנסית. מתאים לנשים מגיל 40 ומעלה, לצעירות יותר עם מנופאוזה מוקדמת, לנשים בזוגיות עם אשה מבוגרת יותר, למי שיש בחייה כל אשה אהובה בגיל המעבר, וכמובן לכל מי שמתעניינת. אשמח לראותכןם.

להמשיך לקרוא ←

          היום חל יום האוסטאופורוזיס הבינלאומי. בניגוד לקמפיינים שמעודדים אותנו להיבדק ומגייסים סלבס לתמיכה תקשורתית, אוסטאופורוזיס היא לא מחלה שמקבלת הרבה תהודה. אולי כי זו מחלה של מבוגרים (ויותר מדויק – מבוגרות), או אולי כי עצמות הן דבר די יבשושי. הרי במרבית הזמן הן ממלאות את התפקיד היציב והמשעמם של בניית השלד, והיחידים שאני מכירה שמתפייטים על זה הם אורתופדים 🙂 .

          אבל מתחת לפני השטח רקמת העצם היא דבר דינמי ופעיל. היא משמשת כמאגר סידן ויכולה לקלוט או לשחרר אותו לדם לפי הצורך; היא מגנה על האיברים הפנימיים; מאפשרת תנועה; ומאכסנת את מחַ העצם שיוצר את תאי הדם. וכמו כל רקמה חיה היא מושפעת מגנטיקה, ממכניקה, הרגלי חיים, תזונה, תרופות, וכן, גם מהורמונים. כך שלבריאות העצמות יש קשר הדוק למין ולמגדר. להמשיך לקרוא

          לפני כמה חודשים ביקשה ממני אחת המטופלות תרופה נגד כאבים. "שיהיה בתיק, לזמן המחזור". חשבתי שהיא התכוונה לכאב בטן, אבל היא הפתיעה אותי: "מיגרנה, דווקא. כמעט תמיד סביב הוסת". דקה לאחר מכן היא כבר המשיכה לנושא אחר, אבל באגף ה"זה מסקרן אותי" שאני מחזיקה באחורי הראש כבר התעוררו שאלות על הקשר שבין מחזור למיגרנה. ובאמת, אחרי כמה ימים התפניתי לקרוא קצת על הנושא. סליחה, אמרתי "לקרוא קצת"? הנושא היה כל כך מעניין, שקריאת מאמר אחד הובילה לאחר, ומההתרגשות החלטתי לעדכן גם אתכן 🙂 .

המשיכי לקרוא

הערה: רשומה זו עוסקת בדלקות שתן רק בנקבות ביולוגיות, לאחר גיל ההתבגרות

          צריבה מציקה במתן שתן, ההרגשה המעצבנת כאילו כל הזמן צריך להשתין ואז, לאחר ריצה בהולה לשירותים – בקושי יוצא משהו. נשמע מוכר? אם כן, כנראה שסבלתן מתישהו מזיהום בדרכי השתן, כמו גם אחת מכל שלוש נשים שתחווה זאת לפחות פעם בחיים. אגב, גם זיהומים חוזרים הם לא נדירים במיוחד. אז למה זה קורה, ומה הופך נשים לרגישות יותר לדלקות בדרכי השתן ולזיהומים חוזרים? אתן מוזמנות להמשיך ולקרוא.

והפעם, בונוס: בדיחות הקרש הגרועות ביותר שכתבתי על דלקות בדרכי השתן יעשו בסוף הרשומה את הופעת הבכורה שלהן. תהנו 🙂 .

המשיכי לקרוא

          העיסוק ביתר לחץ דם הוא מיסודות הרפואה המונעת, שכן מדובר במצב שכיח מאד שמעלה את הסיכון למחלות כהתקפי לב, שבץ מוחי, ואי ספיקת כליות. לשמחתנו, המודעות אליו גבוהה, ולפעמים נדמה שאין עוד הרבה לחדש על הכתבות שמתפרסמות במוספי הבריאות. אך מה לגבי ההיבטים הייחודיים ליתר לחץ דם בנשים? המשיכי לקרוא

אזהרת תוכן: הרשומה מלווה בציורים אנטומיים של איברי האגן

            אני לא רוצה להשמע מוזרה, אבל לדעתי, אם לאיברי הגוף שלנו היה אופי, רצפת האגן של רוב הא/נשים בטח הייתה ממש ממורמרת. ובינינו, בצדק. היא מבצעת עבודה קשה וממושכת, נושאת על כתפיה (המטאפוריות) את כל איברי האגן (הלא מטאפוריים), במשך כל שעות העירות שלנו, ולא זוכה לתהילה. למעשה, ברוב הזמן אנחנו אפילו לא יודעות/ים שהיא שם.

             עד שהיא נחלשת. זה קורה לאט, עם עומס החיים, או מהר, לאחר לידה, אבל פתאום – הרצפה החזקה שעשתה את עבודתה בשקט, צריכה את עזרתנו. אז כדי לנסות לתקן את העוול הזה, נעסוק ברשומה זו בחולשה של רצפת האגן ובצניחת איברי האגן.

המשיכי לקרוא

            "מה אתן רואות כשאתן מדמיינות התקף לב? האם הקורבן, ככל הנראה גבר, עוצר כל מה שהוא עושה, אוחז בחזהו ונופל לרצפה? זה מה שנקרא 'התקף לב הוליוודי'". כך נפתחת רשומת הבלוג החדשה של המשרד לבריאות האשה בארצות הברית.

            מחלת לב היא גורם המוות הראשון בנשים בארצות הברית, כאשר יותר נשים מתות מהתקף הלב שלהן מאשר גברים. כבר שנים שמדובר על כך שהסימנים ה"קלאסיים" להתקף לב זוהו לאחר תצפיות על גברים. במציאות התמונה היא קצת אחרת, ובפרט עבור נשים. מחקרים הראו שנשים שחוות סימני התקף לב נוטות להתעכב בפניה לטיפול, בין השאר כיוון שהן לא מזהות את הסימנים כהתקף לב, וגם לאחר שהגיעו לטיפול רפואי, אבחנתן מתעכבת מסיבה זו ממש.

            אז מה יחשיד אותנו לכך שהכאב המעורפל בחזה הוא מסיבה לבבית? ומהם סימני האזהרה שכל אשה צריכה להכיר? המשיכי לקרוא