הדרך לעולם טוב יותר עוברת באיזון מגדרי. יום האשה הבינלאומי 2019 מתקיים תחת הכותרת Better the balance, better the world ובליווי ההאשטאג #BalanceforBetter. "איזון מגדרי הוא לא רק עניין של נשים", נכתב בקמפיין השנתי, "אלא גם אינטרס עיסקי, אלמנט חיוני לשגשוג ופריחה של כלכלה וקהילה", ובקריאה לאיזון בין נשים וגברים בדירקטוריונים, בממשלות, בתעסוקה, איזון מגדרי בסיקור אירועי תרבות, ספורט ורווחה. "להבחין כשהוא נעדר ולחגוג כשהוא קיים". אז מה מצב האיזון בעולם הרפואה?  להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

          גם השנה מקדיש העולם את חודש ספטמבר למחלת האלצהיימר, במטרה ללמד אודות המחלה, לתקן תפיסות שגויות ולהעלות מודעות. אך מנקודת המבט שלי, אחת הזויות הפחות מדוברות היא דווקא מקומן של נשים החיות עם אלצהיימר. נשים אשר חיות איתה בגופן או בשכלן, או חיות איתה בביתן, כשמדובר באלצהיימר בבן או בבת משפחה. 

אלצהיימר שכיחה פי 2 בנשים אל מול גברים, והתקדמותה בנשים מהירה יותר. מהלכה ארוך ואיטי, ומתאפיין בירידה בזכרון, בהתמצאות ובכישורי חיים שונים, עד פגיעה בשיפוט ושינוי באישיות. המחלה פוגעת בהדרגה בעצמאות של מי שלוקה בה, עד הגעה לתלות במטפל או במטפלת. למרות המנגנון שאחראי ליצירת המחלה אינו ברור, ניתן להצביע על כמה גורמים המעלים את הסיכון לחלות בה.

אך הנטל במחלה לא נופל על כתפיהן של נשים רק בתור חולות במחלה, אלא גם כמטפלות. נשים רבות מטפלות בחולה או בחולת אלצהיימר במשפחה, דוגמת הורה או בן/בת זוג, והעומס הרגשי והפיזי הכרוך בטיפול הוא עצום. מחקרים שעוסקים בנושא מציגים תמונה נוגעת ללב של נשים אשר סועדות בן או בת משפחה, וכיצד הדבר משפיע על בריאותן שלהן.

אם הנושא מעניין אתכן/ם ותרצו להרחיב בקריאה על אלצהיימר ונשים, ניתן לעשות זאת ממש כאן:

לכתבה "אלצהיימר: לזכור את הנשים" שפרסמתי ב-09/2015.

בברכת בריאות שלמה ושווה,

ליאור.

          מהפכת המזון הבריא הולכת ותופסת מקום בחיינו, ורובנו כבר יודעות ויודעים שתזונה נבונה חיונית לבריאות טובה. בַּגַּנִּים ובבתי הספר מדברות על פירמידת המזון, ואפילו יוזמות מדיניות מנסות לעודד אותנו לבחור במזונות בריאים יותר. מנגד, כמה קשה לעמוד בפיתויי המזון המהיר, המוכן, המעובד. הוא זמין, והוא זול, וכל כך קל להכנה. ובינינו, אם "You are what you eat", אני במרבית חיי הייתי פחמימה.  להמשיך לקרוא ←

           "אני רוצה להתחיל לקחת גלולות", פותחת ל' את מפגשנו הראשון, מעט נבוכה. "בסדר גמור", אני עונה, "בואי נדבר על זה". ל' היא חיילת צעירה, ובמרפאה הצבאית שבה המפגש נערך בקשות כאלה הן עניין יום-יומי. בכל זאת, כל מפגש רפואי הוא מיוחד ושונה מקודמיו. "את בריאה בדרך כלל? לוקחת תרופות קבועות?" אני שואלת באופן כמעט אוטומטי, ו-ל' מספרת על אפילפסיה שמאוזנת עם תרופות. כן, גם המפגש הזה הוא מיוחד, אני מחייכת לעצמי, ואנחנו עוברות לדבר על אפילפסיה ועל מניעת הריון.
להמשיך לקרוא ←